אגדה

זה היה כל כך מזמן עד שלא יכלה לזכור אם זה היה לפני מאה שנה או אלף שנים או אפילו יותר מזמן. היא רק ידעה שזה היה בזמן הרחוק רחוק של האתמול שנצמד לאצבעות ולשערות וריחו נודף עד יום מותך.

היא לא יכלה לזכור מתי ואיפה. היא רק ידעה שהיה בה חלום על שפת בריכה מוקפת עצי בננה ושיחים טרופיים ושהחלום הלך וגדל בה כדגים שעצמו במימי הבריכה. והיא נטלה את החלום ברשת שתי ידיה כדי להצמידו אל תוך תוכה. אבל הוא פרפר וקשקש ורצה לחמוק. והיא פחדה שימות חוצה למימיו ושילחה אותו שוב פנימה. ובשחותו במימיו כדרכו מימים ימימה ראתה אותו מקרטע ומנסה לנשום את אוירה. והיא רצתה לרשת אותו שנית ולשימו בסלה, אך זכרה שהחלומות אינם חיים ללא מים. ובקרטעו שוב אל מול פניה , ראתה את דמעתה מקיפה אותו טבעות טבעות ,כזו שכבר היתה על סנפיריו.