צועדת

א.

צועדת אל בית היראה

העומד במעלה ההר.

עיניה מושפלות, כמי

שמגשש אחר סימני

מדרך כף רגל,

שסימנו עצמם.

בבית היראה

יעמוד

אזניו כרויות

לבו רחב.

מאיצה צעדיה

לקראת חיבוקו

החם.

לומדת

גם אבן קרה

מניבה חום

לנשמה

הפנוייה לקבלה.

ב.

משיחה עמו על אודות

משברי עולמה.

מתעדת בהבל פה

בונה סיפור חיים

תוהה

אם זה מה שחוותה,

או שמא זכרונה מתעתע בה.

שתיקתו

מטלטלת את  סרעפי נשמתה.

שמחה.

ימים רבים קוותה

כי  תוכל לנסח מחדש

את אמנת עצמה

שבלי דעת הרסה.

ג.

יודעת אמה מסתכלת עליה ממרום

ורוחה סוערה.

היא מבקשת לדחוק מעצמה האשמה

ובדין הדברים המעיק

המעיר כאבים רדומים

אין צודק או טועה

יש רק

צורך לחפש מרפא!

ד.

לא ברור למה האם שוב ניצבה מולה

הן  בקשה לקחת אחריות על עצמה.

וכשהנשמה

לסבך שוב חזרה

אין דרך נוחה

לרוץ אל בית היראה

ושם

להתקוטט עם שאריות ילדותה.