תלתל.

עמדת בקצה השני של החדר, דיברת עם חברים. חבר'ה שאני לא כל כך מסתובב איתם, אבל אם להגיד את האמת גם איתך אני לא מסתובב. רק רואה אותך מדי פעם, כשיוצא, בצד השני של החדר או של כל מקום שאנחנו נמצאים בו, מדברת עם חבר'ה שאני לא כל כך מסתובב איתם.

היית יפה. את תמיד יפה, אבל בערב הזה באמת היית יפה.

המבט שלך, העיניים השמחות בדרך העצובה שלך, החיוך. השיער. השיער המתולתל שלך, שהיה פזור באותו ערב. הסתכלתי עליו.

היה לך תלתל שם, תלתל אחד שברח מהשאר. הוא ירד לו על המצח שלך, ממש מעל העין, ונראה כאילו זה המקום הכי טבעי לו. ובכל זאת רציתי להזיז אותו. לא כדי שהוא לא יהיה שם יותר, רציתי להחזיר אותו לשאר התלתלים עם היד שלי, ללטף אותו, את השיער שלך. להעביר את היד על הלחי שלך.

ראיתי את עצמי מרים את היד ומחזיר אותו, עם גב הכף יד, מלטף את הלחי שלך, מרגיש את העור החם. ראיתי אותך מביטה בי, ישר וקצת למעלה לעיני, מחייכת אלי. ואחרי שהתלתל יחזור למקומו עם השאר, זה לא יהיה הסוף שלנו.

ראיתי את זה. אבל את עמדת רחוק ממני, בקצה השני של החדר. דיברת עם חבר'ה שאני לא כל כך מסתובב איתם.

אחרי כמה זמן נעלמת, או שאני חזרתי לחבר'ה שאני מסתובב איתם די הרבה.

ואז נגמר הערב, חזרנו.

כל הדרך הביתה חשבתי על התלתל הזה.

כשהגעתי לחדר שמתי בוידיאו סרט שכבר ראיתי 3 פעמים. חשבתי על התלתל.

רציתי לשכוח.