החנכיה

במסע שרשים שלנו

עם רחלה ואלחי ( 1980 )

החלטנו לעבור את הגבול

מהולנד לגרמניה למשך

זמן קצר – כדי לראות

את הבית שיהודה נולד בו

וגר בו עם הוריו ואחותו

עד גיל שנתיים.

בעלי,יהודה, –נולד ב-1936

ובשנת –1938

בנובמבר אחרי ליל הבדולח

וכל מה שקרה

לזמן מה)

ידענו כתובת ,

רצינו לצלם את הבית

להכנס לראות-

ומאידך היססנו מאד

לדרוך על אדמת

אותה ארץ מקוללת!

עצרנו את המכונית

דקות לפני הגבול,

בצד ההולנדי,וראינו

רחוב יפה עם ווילות נאות,

ומטופחות, משני צידיו

כשאישי מספר לנו,

de Leeuw –

(ממש אחרי הבריחה

חנכיה מוצגת!!!

ולחזור תוך שעה  לשם !

נסענו –לא מצאנו,

שאלנו באנגלית

לא רצינו לדבר גרמנית

והנער הסביר בשפת אמו-

הגענו.צילמנו.

דפיקות לב לארבעתינו

הרגשה זוועתית ממש!!!

צורך מצדי להקיא !

ומיד הדבקתי את רחלה

בהרגשתי.

יהודה ואלחי גם רצו רק

לצאת משם...

ולכן שמחנו שהבית נדם

כשהפעמון התריע,

איש לא הופיע .

חזרנו להולנד

"בריצה קלה"

וחזרנו לדלת עם החנכיה...

ולמרבית הפלא הדלת

הפעם נפתחה!

ובעיני האיש הייתה

פליאה...

רק יהודה  ואני עמדנו שם

ויהודה את עצמו הציג

בשם, והסביר

יהודים באותו שם?!

אך האיש לא קרא לאישתו

ואמר בנחישות שהוא לא מכיר

היינו זקוקים ארבעתינו

דחוף לקצת נחמה!

אפילו לשירותים

אך בסביבה הקרובה

מצאנו רק פאב

שמכרו שם רק בירה.

יהודה שתה כדי שנוכל

להשתמש בשירותים

והגענו לאיזה מרכז שם

מצאנו בית קפה "נורמאלי".

זה כבר לא עזר.