ארוחת בקר במוסד ליתומי השואה -1952

ארוחת בוקר בשנת- 1952-

בוקר טוב -חדש

בוקר קר גשום

רוח נושבת

בחצר,

בוקר חורפי בודד.

במוסד-הארוחה

עדיין-לא מוכנה

יש לעזור להכינה !

יוצאים מהאולם

לחצר הקרה –

ומה אני רואה ?

שלוש חביות !!!

הסבירו לי

בשפת הסימנים

(כי עברית עוד לא

הייתה לי מובנת)

מה יש בפנים,

בחביות...

ולא ידעתי

אם לצחוק –או לבכות !

הסתבר,שבחבית

הראשונה -

יש אבקה

וכך בשנייה

וכן בשלישית

והאבקות בצבע דומות

שלושתן –צהבהבות !!!

לגבי מהותן,

מאחת –יעשו חביתה !

מהשנייה-חלב בתה או בקפה

ומהשלישית

יעשו פירה !!!

הן (האבקות) התרטבו

מהגשמים וכוסו

בברזנט -

ועל כן התקשו

ונצרכו לפטיש גדול מידה

על-מנת לשבור חתיכה

מכל סוג של אבקה.

שני ילדים גדולים

בעיניי -

(הייתי בת תשע)

באותה שנה –

עמדו ודפקו בפטיש

גדול -המידות

והורידו חתיכות

כדי שיהיה לארוחה

תה בחלב

וביצים מאבקה

ונוכל להתחיל –הארוחה.

בינתיים ערכו השולחנות,

ועליו היו צלחות

וגם באמצע קערה

סכין אחת-מזלגות מספר

וכפות לדייסה.

שכחתי –גם הייתה

חלב באבקה

ששימשה לדייסה,

ובזה היה למעשה

עיקר חשיבותה.

הלחם היה יבש וקשה

הדייסה -

הייתה מגעילה

אך המשקה החם

הייתה  לנחמה... 

אולי הייתי מפונקת

אולי הייתי בודדה

אך האבקות בוודאי

תרמו לזאת את התרומה...

שכחתי לומר-שמי שלא

עסק בהכנת הארוחה

הוציא כנים לחברה-

או לא נגע במזון

ולא אכל-בגלל

דיזנטריה...

דב יוסף שמעתי-

היה קשור במקצת-

אך לא הבנתי לעולם-

איך ילדה קטנה

הייתה כה בודדה

ודמעות שפכה

בגלל סתם ארוחה...