25/12/01

/הסרטיפיקט לאקוש ד.מ.

אבא, שבתוקף תפקידו בעבודה הרבה לשוטט בארץ ובעולם, היה אספן חובב חפצי חן. בשובו ממסעותיו בחוץ לארץ נוהג היה להראות ולהציג את שהביא בכעין תערוכה ולתת לנו את המתנות. את חפצי החן אשר רכש והביא לקישוט הבית ולאוסף  אשר אוכסן במגירות שבתחתית ארונות העץ החומים. המצופים בחזית פורניר כעין ציור של חיתוך עץ. האוסף כונה בפינו בשם מקורי "אוצרות אופיר". אהבתי מאד לשכב על הרצפה בחדר ההורים, לחטט במגירות, לשחק ולהתבונן ב"אוצרות אופיר."  כשאמא היתה עומדת ליד שולחן המטבח שעליו פרוסה שׂמיכת "קוץ" בצבע תכלת ומגהצת את הכביסה המעומלנת ולאחר התזתה במים. היא גהצה  את המפות החלקות אשר  נפרסו על שולחנות האוכל ושימשו אותנו בזמן הארוחות, את המפות והמפיות הרקומות שאת רובן רקמנו שתיינו אמא ואני.  

אבא ישב על יד אמא והקריא לה מחוברות הספרות באידיש  "די גאלדענע קייט". באותה עת, בחדר ההורים שהיתי לבדי. שקעתי כולי במחשבות,

על הסיפורים אודות הספינות אשר שייטו בין האיים שכונו "איי אופיר" בעלי אוצרות הזהב וארצות הים התיכון בעת העתיקה. הספנים  הביאו את הזהב וסחרו בו. כך "חולמת" ראיתי את עצמי שטה איתם בין האיים בעליי "אוצרות אופיר," והארץ.

 באחת הפעמים, תוך חיטוט במגירה מצאתי אוצר חריג.פיסת נייר מקופלת. מציאה זו עוררה את סקרנותי. פתחתי את פיסת הנייר והוכיתי בתדהמה.  היה זה - כתב הגירושין של אבא. אני, שחשבתי כי ידעתי הכל על עברם של הורי,במקרה גיליתי את סודו של אבא.

ניגשתי אליו בהזדמנות הראשונה ופיסת הנייר ,מסמך הגירושין של אבא – בידי.

אוחזת, מצביעה על  המסמך  שאלתי אותו:

"אבא מה זה, איך לא סיפרת לי? ואני חשבתי שידעתי עליכם הכל. כמו: שאמא ברחה מהבית להכשרה.

שאמא עלתה ארצה עם גרעין שהתישב במושבה מגדיאל והיא השתתפה בסלילת כביש למגדיאל.שאתה עזבת את הגמנסיה והלכת להיות "מורה" בכפר כדי להשׂתכר ולהביא את שׂכרך למשפחתך שחיה בדוחק.  שהלכת להיות שוליה אצל נגר כדי ללמוד את המקצוע טרם עליתך ארצה, כדי להיות "נגר" מקצוע חיוני בארץ."

אבא, שלא נראה מופתע, התיישב על המיטה ואמר: "בואי לאה'לה, שבי לידי והקשיבי היטב, כי הדבר  שאספר לך עכשיו – חשוב!" התיישבתי על ידו מתוחה, נסערת, סקרנית וכולי קשב , לשמוע את הסברו של אבא, לפשר מסמך זה.

אבא החל  ללטף את פניי באותות חיבה כדי להרגיעני ואמר:

"זה לא מה שאת חושבת, אלה לא היו נשואים רגילים, אלה היו נשואים פקטיבים, נשואי כאילו שמטרתם הייתה העלתה ארצה של הבחורה אשר לה "כאילו" נישאתי." "חוקי "הספר הלבן" בימי המנדט אפשרו לשלוח "סרטיפיקט" – רשיון עליה רק לבן או בת הזוג הרשומים כנשואים לשולח או לשולחת. כך שלחתי "סרטיפיקט" לבחורה זו והיא עלתה ארצה."

"לימים כל אחד מאתנו רצה להינשא לבחיר או בחירת לבו ולכן "התגרשנו."

"אל תחשבי שהייתי היחיד שנהג כך, כמוני היו רבים. כך עקפנו את צווי "הספר הלבן" שהגבילו את העלייה ואפשרנו לרבים לעלות ארצה."

כאשר סיים את דבריו הוקל לי. המתח התפוגג וסערת הרגשות התחלפהבהערכה וכבוד לאבא ולמעשיו.