גיבורה

גיבורה

אתמול גיליתי דבר מה מדהים

זה ארבעה חדשים

אנו,קבוצת אנשים ,נפגשים

ניצולי שואה דור ראשון ושלישי

בהדרכה ללימוד ונחמה הדדית,

והנה,חשבתי לתומי,

כי את המבוגרים  בקבוצה

ממש הכרתי.

כי דיברנו זה עם זו,גם עם כוס תה

וגם עם קפה

ודיברנו על כאבים ולהבדיל

על נכדים

ופינקנו ואימצנו את בני הנעורים.

ועתה –אני מתנדבת בשמחה

לעשות כל שבוע

שעתיים למרינה  הדפסה

והיא לא נענית

ואני  בעדינות לוחצת

ואז היא מסכימה

אם אקח אותה -

ואחזירה.

והאישה בעיני מבוגרת ועייפה

ואני ברצון, גם זאת מציעה

במכונית –זאת הרי  רק קפיצה...

כשנפרדנו-פתחתי לוח

ובנחישות עמדתי

לקבוע יום  ושעה

והיא ממש "עשתה לי טובה"

לא כעסתי

כי היא ניצולת שואה

וכאמור חולה ועייפה

וגם את ההדפסה

היא מאד רוצה!

ובכן קבעתי

אני את היום והשעה

ולא האמנתי מה אז היא אמרה:

"בוודאי תתחרטי-כי עיוורת אני"!

התעשתי

ואמרתי "איך זה קשור"?

"אני מדפיסה  ואת מקשיבה

אני מקריאה

ואני הרי אותך מסיעה!"

ראיתי השמחה בפניה

אך לא ראתה השמחה בלבי

שיניתי את שמה

אך לא את סיפורה...