הבראה

הבראה

 וְהָאָדָם נִבְרָא יָשָׁר

לִהְיוֹת צַדִּיק, לֹא רָשָׁע

לִנְהֹג בְּיַשְׁרוּת וּבַהֲגִינוּת

וּלְהִתְרַחֵק מִמַּעֲשֵׂה מִינוּת

אֶלָּא כְּשֶׁעוֹמֵד הַיֵּצֶר הָרַע וּמְנַוְולוֹ

הוּא יוֹצֵא וּמְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹת לֹא לוֹ

וְסָבוּר כִּי הוּא הַגָּבוֹהַּ מִבֵּין כָּל הַמִּסְפָּרִים

כְּבָר אֵינוֹ רוֹאֶה אֶת כָּל הָאֲחֵרִים

הוּא וְרַק הוּא בִּלְבַד

וְהַמִּסְפָּרִים הֶחְשִׁיכוּ אֶת הָאֶחָד

עַד שֶׁלַּשֵּׁמַע "אַיֶּכָּה" הוֹפֵךְ הוּא נִפְחָד

כִּי אֵין הוּא רוֹאֶה  וְאוּלַי מֵעוֹלָם לֹא רָאָה

אֶת עָצְמַת טָהֳרַת נִשְׁמָתוֹ הַיְּשָׁרָה כְּפִי שֶׁנִּבְרְאָה.

לוּ רַק חָוָה בְּיַּלְדוּתו, את הַטֹּהַר והַתֹּם

הָיָה מַשְׂכִּיל לְהָבִין שֶׁנִּשְׁמָתוֹ, הִיא כּוֹחוֹ, הִיא מְתֹם

וְלֹא הָיָה מְבַקֵּשׁ חֶשְׁבּוֹנוֹת...

לָכֵן רַק מִכֹּחַ הָאֱמוּנָה יָשׁוּב וְיִזְרַח הָאוֹר

כִּי רַק הִיא לָאָדָם וְלַחֶבְרָה הַמָּזוֹר

כִּי אוֹר הָאֱמוּנָה מַבְלִיט כָּל צֵל שֶׁל עִוּוּת מוּסָרִי

וּבִלְעָדָיו לֹא יוּכַל הָאָדָם לְהַבְרִיא