עת יגון ושמחה נושקים זה לזו / יום הזיכרון והעצמאות

היגון באדום אופף את השכול

וזועק "בדמייך חיי!"

ומסיט עצמו למשוש ולתכול,

ויגון ושמחה משמשים בערבוביא

בשנית ובשלישית,

מני רום אלי שאול...

שחות נפשות -

על רגבי נפשות נמסרות

מתרפקות וחוברות במוסרות העבר,

ואגלי הדמעה -

כמו איבדו כל תקווה

לצפון במחר.

למחר -

הושלך האפסר

ונמוג היגון.

נשגב ומרטיט שועט מלגו -

ה נ י ג ו ן

ונוסק ופותח גנזי לבבות

וחובקים ראשונים ואחרונים

בשלהבת אש התמיד

ברקמה נפלאה שזורים הגוונים -

בפיזוז נמזגים לקצבו של עולם

ועם אדונו -

חברו והיו לאחד.