דקה אחרי הפסח\(c) יעל כרמי גבאי

c) יעל כרמי גבאי

דקה אחרי הפסח,

תור ארוך משתרך,

ליד 'הפיצה של יצחק'.

כל הצמים,

כל אלו,

שכמו בכל שנה נשבעו -

ש'מצות לא אוכלים'

צובאים כעת על הפתחים...

כאילו 'רק היום'

כאילו 'אין מחר'...

יצחק, קצת מזיע,

אגלי טל זולגים ממצחו,

בחדוווה,

ונוחתים על הפיצה ה מ ה ב י ל ה,

סיר הבשר המודרני,

ואף אחד אינו מתלונן,

אפילו לא יצחק,

שמחר... יצחק,

העגלגלה,

שלבטח לשווא נשבעה,

ואכלה מצות בסתר,

מרוחים בחרוסת...

עלי נדחפת...

את עיניה מפלפלת,

ומיצחק מבקשת ,בשקט בשקט...

שהקלוריות לא ישמעו...

- שתי פיצות אישיות,

ו... תן לי גם תוספות...

אני אוהבת הכלללללל

אל תהייה קמצן,

מחר אמ'שלי

תשלם את החשבון

ו.. תן לי גם מהרוטב המיוחד...

ו... תעטוף לי טוב,

בשקית שחורה,

לא רוצה שיראו אותי כל השכונה,

אני בדיאטה....

יצחק מחייך, כל הדרך לבנק,

ונותן לה

ונותן לה,

ו.... נו די........

הילד הקטן, שעומד לפני בדוכן,

מריח משום,

אבל עדיין, לא מתבייש לבקש

-פיצה, עם תירס והרבה בצלללללללל.

חכמולוג אחד

מנסה את מזלו

- יש פיצה מקמח מלא????????

ויצחק מחייך כל הדרך לבנק

-נו, אל תפריע, חכם........

ובין לבין יצחק עונה לפלאפון,

שלא מפסיק לצלצל,

זו שעתו היפה...

גם אנשי הסלולארי,'יעשו הים קופה'.

לאישה שכרסה בין שיניה,

ויתרתי גם,

שישמח גם בבטן הקטן....

כך חלפו כולם על פני,

וכשהגיע תורי,

יצחק חייך ואמר...

כל השאר...

    יבואו מחר...........

הלילה אני ישנה ליד הדוכן,

וממחר, אני חכמה....

לא מוותרת על תורי לאף אחד...

ומצידי, שיצחק,

יחייך גם מחר , כל הדרך לבנק........

העיקר,

לזלול את הקלוריות

ולהשמין כמו כולם.......