דנדנד-אי שם בדימיון

כבר במשך שעתיים אני חושבת מה יהיה במשפט שיפתח את המכתב הזה שלי אולי

אך הבנתי זה לא המשפט ראשון

זאת לא המילה הראשונה

ובכלל אלה לא יהיו המטאפורות שיתארו את המצב

מה שחשוב אלה הרגשות האמיתיים שלי כלפייך שאפשר לומר במילים פשוט

שגם בור יכול להבין

אינני יודעת כבר היכן להתחיל

מה לומר

ולהביע שלא הבעתי

אחרי שנתיים וחצי מהיום האחרון שהתראנו

שפרצופך כבר מתחיל להתערער בזכרוני

שריחך כבר רחוק מאפי

עדיין אני מרגשיה

חלולה

בודדה

עצובה

גרועה

בלעדייך!

היית החיזוק התפילה הרצון האשליה

הטוב שברע

כל כך חסרה לי הנוכחות שלך

פוגעת בי ההעלמות שלך

העליבה  אותי האגואיסטיות שלך

השאיפה לשלמות

אולי יום אחד 

אני אוכל להבין

מה הן הסיבות

שהובילו אותך לצעד כו קיצוני

אולי יום אחד

אני ידע להפנים

שאהבת אותי

אך שנאת את החיים יותר

אולי יום אחד שאני יסתכל בתמונה שלך

אני אוכל לחייך ולהזכר בך

ולא לבכות ולכאוב על חסרונך

אך לבנתיים השארת אותי פה

פצועה ללא טיפת עזרה

ללא מחשבה על כמה שצעדייך

משפיעים על צעדיי

היין כבר נגמר 

והסיגריה משתוקקת להיות

בתוך המאפרה

אז כנראה שגם אני ילך לישון

בצד ימין הצד שאהבת

כדאי להרגיש קצת יותר קרובה

ואני מקווה שנפגש גם היום בחלום 

כמו מדיי ערב

ושאני לא אצטרך להתעורר מטלפון

או צלצול פעמון

כי אחרי הכול

 חלום זה הזמן האמיתי היחידי איתך

אי שם בדימיון!