מגילת אסתר בת זמננו (c) יעל כרמי גבאי 2.2.07

מגילת אסתר בת זמננו

אחשורוש, את ושתי מבקש,

להציג יופייה,

שילם ממון רב לתסרוקת שלה,

גם פדיקור ומניקור עשתה...

אפילו אבשלום קור, לא מצא דופי בה...

והיא ממאנת, הסוררת... יש לה אופי...

היא רוצה ערב רווקות,

כבר נמאס לראות כאלו שתויים, ושטויות...

והיא, יפת מראה,

אין תואר לה, לא ראשון לא שני,

לא הועילו לה שבעה סריסים , גברתניים, שזופים,

שביקשו אותה להביא אל הנשף...

היא בגיל הבלות...

כבר אין לה חשק.........

ויקצוף המלך,

וישב באמבט של בועות,

וחמתו בערה בו,

רק הברווז שהשתכשך איתו במים, הבין אל ליבו........

ואז, חשש המלך שכל הנשים אשר בממלכתו,

ימרו את פי בעליהן,

והם, הגברתניים - יקומו עליו...

לא בא בחשבון,

לא יקום ולא יהיה.

אז קם הוד רוממותו מן האמבט

אל החלון שלח מבט

וראה יפיפיה עוברת

אסתר.

וואלה, אחלא צעירה,

אמר לברווז, שכמעט טבע במים,

מכובד משקלו,

של אדונו....

אז ציווה המלך לשלוח איגרת לכל רחבי הממלכה,

וכך לשונה:

המלך מחפש מלכה

בואי כל נערה דקיקה, ויפת מראה

התייצבי להרשמה,

רוקדים עם כוכבים

ואולי, יתממש חלומך להיות מלכה.

ואסתר התמימה,

בדיוק בו ביום , באה לבקר את מרדכי דודה,

וירא המלך את יופייה

והעלים עין מהיותה יהודיה,

ותשא חן וחסד מלפניו,

מאחוריו ומצדדיו,

ויאמר המלך,

אחת שתיים שלוש,

אני אחשוורוש,

ואת, היי לי מלכה.

וכך היה......

ובגתן ותרש,

שני הסריסים,יושבים על ספסל עשוי קרש

וראשם מלא קש, גבבה ומזימה,

מבקשים לשלוח יד במלך המדינה...

ומרדכי, היהודי, מובטל,

יושב אף הוא, בשער העיר, על הספסל,

מצפה

לראות אם יעבור מישהו איזה אדון, או גביר,

שאותו מכיר

ואולי, ימנה אותו למשרה מכובדת

במשרד ממשלתי, ברחבי העיר...

ובין לבין,

קלט מרדכי היהודי , בחושיו המפולפלים

את הבוגדים,

והציל את המלך,

שני הסריסים, נתלו, על העץ, ליד הספסל,

לדראון עולם.

והמן הרשע, גדל בבית המלך,

וכולם לו השתחוו,

רק מרדכי, סירב..

כעס המן

וביקש להשמיד את כל עמו, של מרדכי.

ןןי ןןי

ואסתר היפייפיה,

פצחה בתענית ובדיאטת דלת שומנים,

ובכתה, בכי תמרורים,

על מר גורלה וגורל עמה.

והמלך, מן האמבט, נזעק,

- מה לך ילדה? , לחש

- עד חצי המלכות אתן לך,

אין עלי מזומן, קחי אפילו את כרטיס האשראי...

ואסתר סיפרה למלכה, כל אשר עשה הרשע...

ואז ציוה המלך, לתת למרדכי,

משרה מכובדת,

כי זכר לו את מעשה בגתן ותרש.

ועל המן ציוה להרכיב את מרדכי,

על סוס אציל

ולאמר : ככה יעשה לאיש שהמלך חפץ ביקרו...

והמן, אבל וחפוף ראש,

לא הספיק לשטוף אפילו את המרכך

שלא לדבר על השמפו...

נתלה על עץ גבוה

ומאוזניו,יצא קצף

ועד היום, אוזני המן

ממולאות,

את היהודים משמחות.........

אסתר, המלכה, כדרך הבנות,

הפסיקה את התענית

יצאה בשמחה לקנות לה עוד עגיל ושמלה.

וליהודים הייתה אורה ושמחה.

ומרדכי,

יושב עד היום, במשרה בכירה,

שותה תה עם נענע

כרגיל , על הספסל,

'שוטף את העיניים'

במשרד מחתים כרטיס

מקבל כיבודים, ולא עושה דבר...

סוף דבר.......

* * *