"במאה ועשר תאונות דרכים שאירעו ביממה האחרונה נפגעו 119 בניי אדם בהם שניים נהרגו , שניים נפצעו באורח קשה, שישה נפצעו פצעים בינוניים ו-109 בניי אדם נפצעו קל . כך נמסר מהמוקד הארצי של מגן דוד אדום.
בת"א , בשל עבודות תשתית ברחוב הרצל יחסם לתנועה קטע את הדרך בין רחוב יהודה הלוי לרחוב אחד העם. משטרת ת"א מבקשת מהנהגים לנסוע בדרכים חלופיות. העבודות יימשכו עד חודש מרץ.
בשל עבודות של חברת נתיבי איילון נחסמה לתנועה היציאה מאיילון צפון במחלף יוספטל מחלף ההלכה פקוק ...."
הוא מכבה את הרדיו בידיים רועדות ורצון להגיע הביתה.
הפקקים יותר קרובים לזוג משקפיי הראייה שלו מאי פעם.
אותה בחורה עם יונדאי אקסנט כסופה כל 5 שניות וחצי בממוצע צופרת לרכב שלפנייה ובולמת בפאניקה גורמת לו להחליף נתיב ולהסתכל עלייה במבט שואל אבל היא ? היא מקובעת להגה כאילו נולדה איתו , נראית לפחות בת 70 אולי קצת פחות אך מספיק בכדיי לסלוח לה ולהמשיך הלאה במקום לגדף אותה ולומר לה להוריד את הרגל מהבלם!
נשים על הכביש תמיד היו אלה היחידות שמוציאות את שלוותו.
אם הייתם מביטים ביהודה הייתם יכולים לדעת הכול.
הגבר האידיאלי המושלם.
בן 50 לחייו , נשוי באהבה אין סופית , אב לסטודנטית צעירה 2 בנים קטנים ועוד אחת שוכנת בבטן הריונית מתקדמת .
הוא מסוג האנשים שקשה לעצבן, מאותם אלו שיכולים להביט בך במבט חולמני , במבט נוגה ולשאול לשלומך ביום הכי רע של השנה ולפתע תרגיש שהיום שלך מחליף את חליפתו במשהו יותר טוב, משהו הגון.
מאותם גברים שאתה לא יכול לתהות על קנקנם ולאן ילכו מחשבותיהם אם יראו אישה יפה חולפת מולם ואולי דרכם שהם מטיילים עם האישה בשינקין ביום שישי בצהריים.
יהודה אחד מהאנשים הכי הגונים ומצפוניים שהכרתי אי פעם.
לא הונה רע מעולם, מונוטוני ישר ותמים מדיי.
מאלו שאתה יכול לשבת איתם בבית קפה ולשאול אותו את השאלה "מה הדבר הכי מוזר שקרה לך אי פעם?" והוא יענה לך "עשיתי סקס במקלחת עם אשתי" .
"מעורב בפיתה , קצת טחינה וחמוצים , תודה"
מוציא בקבוק מינרלים מהמקרר הקפוא ולוגם קמעה , הפקק עשה את שלו ואין יותר תשוש ממנו חשב.
לא היה לו כוח לכלום כמעט.
לא להשכיב את הילדים לישון ולא לספר להם סיפור על שילגיה או צ'כוב שאותו מאוד אהב.
הוא רק רצה להירגע מהשעה וחצי בפקק שגרם לו להיות רעב יותר ממה שיכל אי פעם לדמיין ולשתות בקבוק מים עד תומו.
וזה מה שהוא עשה.
האוכל כבד עליו הוא מחליט לעשות סיבוב לפניי השינה.
"מועדון הבורסה" הוא מרים את ראשו ורואה את השלט המתנוסס .
כמעט וכל יום שהוא עובר שם הוא תוהה לעצמו וסקרנותו מכרסמת אייך תהיה התחושה שם בפנים לאחד כמוהו.
חברים סיפרו, חברים צחקו, אך יהודה לא חשב שהוא מסוגל להיות שם.
למען האמת ? הוא רק יכול היה לדמיין מה מחכה לו שם בפנים.
וזה אפילו לא היה קרוב למציאות.
מפשפש בכיסיו תוהה , הסקרנות שלו פורעת כל היגיון בראשו.
הוא חייב להיכנס.
לעשות משהו "הכי מוזר מאי פעם" רק בשביל הרקורד.
האור האדום והמסנוור שמכווץ את עיניו , המוסיקה המוזרה ואותם נשים .
"גולדסטאר בבקשה"
הברמן הגדול והמזוקן מביט בו במבט לא מובן נראה שואל מה מעשיו של איש כמוהו במקום כזה , מגיש לו את הבירה לא קרה במיוחד ועודף בדולרים.
"טיפים לבחורות " הוא קורץ ליהודה שמביט בו לא מבין .
"אבל אני לא...."
"לאפ דאנס." הוא זורק לבלונדינית בקצה והיא ניגשת אליו, ליהודה , הישר לתנוך אוזנו ומושכת אותו איתה.
גבוהה ורזה , חזה חשוף ופטמות זקורות , חצאית קצרצרה ושיער בלונדיני שופע המכסה את גבה .
היא מובילה אותו והוא כמהופנט הולך אחריה .
חברתה מצטרפת והכול נהיה לו יותר ויותר צפוף , החל מנשימתו הכבדה ודופק ליבו המואץ ועד לזוג עיניו שלוטשות עיניים ילדותיות בחזה של אותה חשפנית.
היא רוקדת ומתפשטת עיניה לא סרות מעיניו אפילו לא לדקה , והוא מביט בה דרך משקפי הראיה הענקיות שלו , החנון האמיתי של השכונה , והיא מוצאת את זה נחמד , נותנת לו להרגיש שהריקוד הזה?
זה הריקוד שהיא הכינה במיוחד בשבילו.
הוא הגבר פה.
מתיישבת עליו הוא מרגיש את חומה באיבר מינו , זה כבר נהיה יותר אינטימי ויותר זר לו מרגע לרגע ..
כפתוריי ג'ינס הדיזל שלו נפרמים והיא טומנת את כפות ידיו בחזה שלה..
"תראי...."
היא דוחפת לשון חמה לתוך פיו מהול בטעם בירה ומשתיקה אותו.
"לא לא....." הוא מתרומם מניח אותה בצד כמו חפץ .
"אני מצטער .. אני לא יכול. אני פשוט לא יכול!....אני בסה"כ..."
היא ניגשת אליו עומדת מולו אוחזת את ידו בכוח ומכניסה אותם מתחת לחצאית הקטנה שלה ומביטה בו חצי גונחת חצי שואלת אם הוא בטוח ש- "הוא לא יכול" .
הוא מתמכר לפרצופה הכמעט מושלם ושולף את עצמו משם מרגיש כאילו היה באיזו הזיה שמקורה באין.
מסלק את וילונות התפאורה הענקים מאותו חדר אינטימי הוא מחליט לברוח ...
"רגע!!" היא נוזפת בו.
הוא עוצר כמו חייל ממושמע והיא ניגשת אליו שוב והוא חושב רק לא עוד פעם, ולמה אני עוצר ?
היא משחילה את ידה העדינה לכיסו השמאלי ושולפת את הדולרים.
"זה שייך לי. המשך ערב נעים" היא חושפת שיניים צחורות וחיוך לא סימטרי.
שהוא יצא הוא הרגיש שהוא נושם טוב , המצפון שלו מציק וסורר והוא תוהה מה בסה"כ רצה? לשתות מים ולאכול מעורב בפיתה עם טחינה ....
זה בסה"כ מה שהוא רצה.
עומד מחוץ לדלת הכניסה רגליו קפואות במקום.
הוא מביט בה.
מתקרבת בהליכה המוכרת הזו שלה .
מריח את הריח המתקרב שלה .
שומע את נעליי העקב נוקשות ברגליה הקטנות .
והיא לבושה ככה בבגדים הזעירים האלה שלה מתקרבת כמעט הכי קרוב שיש ...
"ענבל?"
"אבא?"
סיפור זה מוקדש לשי לוי- תודה על ההשראה.
זה בשבילך מתוק שלי.
שלך תמיד, הדרי.
הזכויות שמורות להדר מיליס.
