"השעה 18:30 .
ערב יום שישי.
היא יוצאת מהאמבטיה ומפזרת את ריח הפסיפלורה של הסבון הנוזלי בדירתה הקטנה ומביטה על המיטה המוצעת .
שמלה שחורה מסטן מונחת באלגנטיות יוצאת דופן.
כתפיות השמלה מקושטות בזהב לבן , חלקה העליון מלווה במחוך שגורם לצלעות להיסדק ולחזה להימתח , מהאגן עד מטה היא נשרכת כמלמלה שגורמת לשמלה להיראות כתחפושת .
סנדל עקב גבוה שחושף את גיד אכילס בשלמותו ועקב הנעל עשוי זכוכית .
נגיעות של בושם מטפטפות את עצמן מתנוך אוזנה אל צווארה האצילי כברבור .
והיא מושלמת ביופייה.
המראה הגדולה שמעוטרת סביבה ברונזה משקפת את דמותה והיא מרגישה מוכנה.
"תני לי."
"בבקשה"
הוא עונד לצווארה ענק יהלומים משובץ לכל אורכו זהב לבן 18 קראט ונושק לה.
"את נראית נפלא הערב"
"וזה יאמר לזכותך"
היא מבחינה במקטורן המיוחד שהוא עוטה על גופו שמקנה לו מראה של מנצח תזמורת , חולצה מחויטת לבנה ועניבת פרפר, מכנסיי סיגר שחורים גזרה נמוכה ונעליי לקה שחורות .
הוא תמיר , גופו מעוצב כשל רקדן בלט והליכתו זקופה.
אוחז בידה הוא מוביל אותה והם מפליגים הלאה.
הוא הבטיח לה את המחזה שהיא לא תשכח .
והיא הבטיחה לו חיי נצח.
היא נכנסת לאולם שכולו מריח ריחות יקרים ומוזרים, וכולם מבחינים בהם ללא הרף.
מושלמים בחזותם.
היא מביטה על הכרטיסים ומרגישה נרגשת מהמילים שעוטפות את אותו כרטיס.
"העטלף" האופרה הוינאית הראשונה בישראל , אופרטה קלילה של מלך הוולס יוהן שטראוס הבן . "
השלב להיכנס הגיע יותר מהר מהמצופה והם מתיישבים במקומותיהם. שורה 19 יציאה 5 מס' כיסאות 20-21.
היא מרגישה הכי מכל נרגשת ונשימותיה קצובות , המחוך חונק אותה אך לרגע היא שוכחת אותו ומתרכזת במה שעיניה הולכות לחזות .
היא נזכרת במה שקראה שחיפשה את תוכנו של האירוע לו חפצה כה הרבה זמן ושיננה אותו בראשה:
"סיפור "העטלף" קליל ביותר, אך גם משני למדי. זוהי קומדיה וינאית טיפוסית על גבר נשוי המנסה לבלות ערב מהנה בחברת כמה גברות עליזות. רק מאוחר יותר הוא מגלה כי הגבירה הנאווה ששבתה את ליבו היתה לא אחרת מאשר אשתו שלו, אשר הגיעה לנשף בתחפושת."
היא מגחכת .. כמה טיפשים יכולים להיות הם לפעמים. היא מביטה בו אוחז בידה ומחכה להתחלה דרמטית .
האופרה מתחילה, וידיה אוחזות בו חזק מהתרגשות והוא מחייך , זוהי לא הפעם הראשונה שהוא הולך לאופרה , אך זוהי הפעם הראשונה שהיא מוכנה להתלוות אליו. בתנאים שלה.
במחזה שהיא ערגה לו מכל.
"העטלף".
התפאורה הייתה מדהימה, האור שצבעו לא היה כ"כ מובן אך מיוחד גרם לה להרגיש את אווירת העלילה באופן מוחשי, התחפושות הם אלו שמיקדו את עיניה וגרמו לה להרים את הראש בכדיי להבחין גם בנעליים שהקישו במקצב שהיא אהבה .
השמלות הענקיות והפאות המעוצבות בתסרוקות ישנות שנראות כבדות , הקול שהפיקו מתוכם היה מהפנט והיא ישבה שם , יפה אצילה ונהנית מכל רגע.
אוחזת בידו של אהובה שוב ומחליטה שזוהי לא הפעם האחרונה שהיא תלך לאופרה.
האופרטה הוינאית התאפיינה בעיקר ברומנטיקה קלילה ,בהומור ובחן, והיא הייתה משועשעת מההתחלה ועד הסוף.
לעיתים דעכה מחשבתה מעלילתה של האופרה אשר דמתה לחייה אך בהינף יד זרקה מחשבה זו הצידה וחזרה להתלהבות ילדותית שעטפה אותה לאורך כל האופרטה.
הריגוש נגמר והיא מביטה בו ועיניה משועשעות.
"מקווה שנהנית .." הוא מתרומם ומציע את כף ידו לאחוז בשלה.
"מאוד, תודה ."
היציאה מהאולם מילאה את קולות ההתפעלות וחיוכים מאוזן לאוזן על פניי זוגות שחלפו הנה והנה, מסתרבלים ביציאתם.
מקווה לא לפגוש פרצופים מוכרים חולפת ומפלסת את דרכה בין ההמונים והוא ניצב מולה לפתע.
בדיוק כמו גיבורת האופרטה .
רק בלי תחפושת .
מעיל חום שחור מכסה אותו מכף רגל ועד ראש ,כפפות חורף מעור שהיא קנתה לו מניו-יורק צבעו את כפות ידיו בשחור ועיניו מביטות בה ויוקדות כאש.
מביט בשניהם.
"לא אירוני? החיים שלנו זו הייתה האופרטה שצפינו בה כעת את לא חושבת ?" הוא אומר בקול מונוטוני וקר.
"אירוני בהחלט." שפתיה רועדות והפעם היא יכולה להרגיש את המחוך סוגר על צלעותיה ונשימותיה קצובות מאי פעם.
הוא מתקרב אליה עד כדיי נשימה ולוחש : "גם סופך יהיה כסוף הגבר המתהולל באופרטה"
מדדה לכיוון היציאה היא מביטה בבעל המקטורן כשל מנצח התזמורות וקורסת .
לעיניי תריסר אנשים היא התמוטטה לאחר האופרטה לה חפצה מכל , האופרטה שבה היא נורא השתעשעה בדיעבד , האופרטה שהציגה את חייה מהצד בהומוריסטיות משוועת.
מבעד לשמלת סטן הענקית הוא מנסה להבין מה קרה ואז הוא ידע.
הוא ידע שהיא לא תחזה יותר אופרטה נוספת בחייה והוא ידע שבעל המסכה הוא זה שלקח את זה ממנה .."
הזכויות שמורות להדר מיליס.
