בדד

בדד

ישבנו יחדיו בבית קפה

כשציינת בפניי עובדה שלא במקרה,

כי איני יודעת להיות בדד

מבלי לדעת למה ומדוע

הפחד הזה בי קיים ותקוע.

בדרך המובילה מירושלים לתל אביב

עלה בי זיכרון לא חביב

אשר היה קבור שנים רבות

כנראה בגלל כל מיני נסיבות.

הפחד להישאר בדד

חיי וקיים וגם הפך לממוסד

בתור ילדה לא ניתן היה להשאירני לבד

למרות שהוריי ניסו זאת והכשלתי אותם מייד.

דווקא אבי אותו אני כה מעריצה

הייתה החוליה החלשה אשר מייד נמסה.

ממה פחדתי לא אדע

אך שיערתי כי יקרה לי דבר מה רע

במרוצת השנים אבי "נטש" אותי

לטובת עולם אחר

ואיני יודעת אם אותי הוא זוכר

הרגשת הפחד להישאר בדד הייתה קבורה

יותר מארבעים שנה

עמוק עמוק בתת מודע

הרגשה זו החלה לצוף, לאחר מות אבי, ללא התראה

וגורמת לי לתחושה נוראה.

אני מודה לך

כי ציינת לי זאת פנים מול פנים

למרות שראית כי הרכבתי את האגרופנים

כנראה שאני זקוקה למישהו אשר את עיניי יפקח

ואיכשהו אני יודעת שהאדם המתאים לתפקיד זה,

זו את.

כי אם אבעט

את לא תירתעי להיות הוסת

ואט אט אלמד לא לפחד להיות גם בדד.