רועת האווזים

                                                                                                  6.1.07

רועת האווזים

מתחת לאחד העצים בחצר יושבת ילדה לבדה.בזמן שכל בני גילה

הלכו לגן הילדים . יושבת בשקט הפנימי שלה , מרחפת בדמיונות

שמובילות אותה לעולמות אחרים . לפתע מתעוררת , מסתכלת על

העופות בחצר עוקבת אחרי תנועותיהם , העופות עוסקות בחיפוש

אחרי מזון ,מטיילות כאשר כל עולמן , סביב קיומם העצמי .

מרימה מבטה לעבר השמים , ושוב בורחת לעולם הדמיון. העננים

נראים בעיניה כבעלי חיים מפחידים. ופעם כנסיך על סוס לבן .

מרחפת מתמונה אחת לשנייה , לארמונות שמלאים בילדים שמחים .

לבה טוב ושמח . שוב מקיצה ואומרת לעצמה בלחש , זה רק דמיון.

המציאות שונה , היא לבדה בחצר עם התרנגולים והאווזים, שמידי

פעם הם נגשים , מנקרים את רגליה . היא שמחה לקראתם .אלה

חבריה היחידים .לכן קוראים לה רועת האווזים . קרן שמש חודרת

בין העצים , מאירה את פניה , רואים זוג עיניים . מי יכול לנחש מה

הן מספרות . ?    אולי על בדידות .