"אתם מאמינים ברוחות ? אני מאמינה!
אני מאמינה שמישהו מהעבר יכול לבוא ולרדוף לך את העתיד.
אני מאמינה שהוא יכול לבוא ולשלוח לך מסר לעתיד שיבוא , לאנשים מסוימים !
אני מאמינה ברוחות! הם מנסות לתקשר איתי.
אתם לא רואים אותם?? חחח הנה אחת פה יושבת לידי (ראשים מסתובבים הנה והנה לא מבחינים בדבר חוץ ממנה), שמה יוליה , זו הרוח שמצאתי באחוזה שבייבי קנה לי (בעלה). יש בה 12 חדרים!!
אתם יודעים כמה חדרי שינה זה יוצא??
12!!!!
זה מדהים!! ויוליה הייתה תמיד בחדר 12 , היא ציירה את הציור הקבוע שלה. בדיוק כמו שלימדתי אותה!
אותה צלובה כמו ישו .
נראה לי שזה אותו צלב שישו נצלב עליו בזמנו .. כן כן, ממש ככה.
הצלב מכוסה בדם , לא ברור אם זה שלה או של ישו אבל זה מריח מעולה אפילו שזה סתם ציור
יש לי כוחות , בייבי לא מאמין לי כי הוא לא יכול לראות אותם אבל הם קיימים , ככה בעצם יוליה מציירת את מה שהיא מציירת , היא מקשיבה לי , אני האלוהים שלה." (מגלומניה)
"אני אספנית כפייתית .
הסלון שלי כבר לא נראה , הוא איננו.
הוא נעלם בין ההמון .
את המטבח הפסקתי לראות , גם הוא מכוסה בהמון.
אני מטופלת אצל מארק הוא חושב שאני השתפרתי לאחרונה, כי עכשיו אני יכולה לראות את הטלוויזיה , אני גאה בעצמי.
הוא בא לביקור ביום חמישי והוא ניסה שוב פעם לגרום לי לזרוק משהו . זה עיתון משנת 1956 וצילמו בו את השכונה של ילדותי.
אני לא מוכנה להיפתר מאותו עיתון!!?!!
לא עכשיו!!
זה עיתון מאוד מיוחד.. כבר השכונה לא נראית כמו השכונה שצולמה בעיתון. השכונה שלי.
זה הזיכרון היחיד שאני יכולה להיאחז בו. הוא לא יכול לקחת את זה ממני.."
"שנכנסתי לבית חולים היו צריכים להכניס אותי עם מנוף אני מניח שהוא הגיע לקצה היכולת שלו וכמעט נשבר אך הם הצליחו להגיע לחדר בזמן בכדיי להנחית את ה-478 ק"ג שלי על מיטה אחת ענקית שתוכל להכיל אחד כמוני.
אני אכלן כפייתי .
והתחתנתי לא מזמן.(מחיאות כפיים ותרועות ניצחון )
אני לא יכול לקיים יחסיי אישות עם אשתי ואני אוהב אותה כ"כ אבל היא לא רוצה , למען האמת ? בנינו ? אני גם לא יכול!
אני מאושפז חצי שנה כבר והגעתי כרגע למשקל תחת השגחה קפדנית של-254 ק"ג .
אני קצת מרגיש יותר טוב. אני רוצה לאכול, אני מפחד!
מפחד כי אני מרגיש שזה יותר גדול ממני!
אני יותר גדול ממני, אני יותר גדול מהכול !
(שמןןןןןן!!!!!!! הבחורה בעלת תסמונת הטרוט צורחת מאמצע המעגל ולאחר רבע שנייה בולעת את פדחתה ומתנצלת בפניו אך הוא סולח)
אני חוזר הביתה עוד מעט , עברתי כעת ניתוח להצרת קיבה הרופא עשה עליי מחקר מסוים וניתח דיאגנוזה אחרת .
הקיבה שלי הייתה כ"כ גדולה שהייתי מסוגל לאכול פי 3 מבן אדם רגיל. הקיבולת שלי אדירה , ואני מפחד לא לשלוט בזה שאחזור הביתה כי אם אכן זה יקרה אני השמין יותר מהר ממה שרזיתי וזה יכול לגרום למותי."
"אני כ"כ אוהבת לאכול את זה (פניה מקבלות עיוות מיוחד. נאנקת בקולה) זה טרי, זה מרגיש לי טוב בפה שאני מכניסה את זה.
זה עדין , זה מחספס לי את הלשון, מרגישה שאני שולטת בזה. אני ממשיכה למצוץ את זה וזה נותן לי הרגשה טובה עד כדיי כך שאני יכולה ללעוס את זה .
הוא כ"כ מתוק ואז אני מחליטה לבלוע את זה אני אוהבת שזה נמצא אצלי בבטן חם ונעים. (היא יושבת על קצה הכיסא עם גב זקוף וטוסיק בולט מתארת בזנותיות את המתרחש במוחה ) אני מתביישת שיראו את זה .
אני ספורטאית מובחרת שתמיד אוספת את השיער הארוך שלה בצרור אחד בכדיי שלא יבחינו..
שלא יבחינו בקרחות שהצטברו לי בגלל שאני אוכלת את השיער שלי.
אני אוהבת לאכול את שורש השיער שלי. אני פשוט נהנית מזה (טריכוטילומניה)"
"זה קורה לי תמיד. אני לא יכולה להפסיק את זה .
כאילו מישהו יושב לי במוח וצורח עליי שאני לא הפסיק.
לא לא כואבות לי הידיים!
אני אוהבת את זה!
אמות בלעדיי זה !
לא יכולה להפסיק לכתוב, אני כותבת במסות!
יש לי צורך עז להביא לקורא הכול , את כל המילים שהוא לא תיאר לעצמו שהוא יקרא, הדחף שלי בלתי נשלט....(2 ספרים עבי כרס מתויקים לקראת סוף הספר בפתקית צהובה מונחים על רגליה , רגל שמאל מקפצת ללא שליטה)
יש איזה אתר.. יש מישהי שם שאני מאוד אבל מאוד אוהבת את העריכה של היצירות שהיא כותבת היא פשוט..מדהימה ! ביחס לכל הכותבים באתר .(היא מתרוממת מהכיסא ומנציחה את כתובת האתר על הלוח המחיק )אתם חייבים להיכנס לשם! חיייבים!
"הוא אוהב אותי.. הוא תמיד אהב אותי. מהרגע הראשון שהוא ראה אותי הוא אהב אותי.
אנחנו כבר פרודים 3 שנים. אבל הוא עדיין אוהב אותי הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליי, הוא גם לא שוכב עם אף בחורה אחרת חוץ ממני , עד היום.
לחברים שלי הייתה חתונה לפניי חודש והוא לא הגיע כי הוא ידע שאהיה שם והוא לא יכול לעמוד מולי , כי קשה לו שאנחנו לא ביחד.
כי יש לו רגשות עזים אליי.
הוא תמיד אמר לי שאני האחת בשבילו.
ניסיתי להתקשר אליו והוא אמר שהוא לא מעוניין שאתקשר יותר והבנתי מכיוון שקשה לו לשמוע את הקול שלי , קשה לו להתמודד עם זה כי הוא עדיין אוהב אותי... מסכנון שלי....(ארוטומניה)"
השעה 20:34 מסתכלת על השעון היוקרתי שסבא נתן לי ואני חושבת לעצמי , מכל הפסיכים האלה למה צריך להיות מישהו הגיוני בכל זה ?
אולי עדיף שיישארו כך ?
מה יהיה להם טוב לראות מבעד להיגיון ?
מאידך מה טוב לראות אותך תחת השפעות כדורים מרסנים?
מביטה בכולם . גאה בהם.
בשבילי פה כולם אמיצים , כי הם מעיזים לדבר על הבעיות שלהם בקבוצה .
הם לא מפחדים אייך יחשבו עליהם.
הם מוציאים הכול ללא רסן , משחררים את השד החוצה.
כמה אנשים מסוגלים לעשות דבר כזה?
לספר על האובססיות שלהם? על המחלות שרודפות אותם? על הדיבוק שאוחז אותם? על הפחדים שלהם?
כמעט מעטים , ואם בכלל.
10 דק' לסיום קבוצת התמיכה שהקמתי בחסדיי הסבים שלי ואני כמו בכל מפגש נשארת 20 דק' לבד ומנסה להתנקות .לומר את האמת?
האם אני בכל זאת חולפת לאחר סגירת השערים בשדרות רוטשילד ועדיין חושבת עליהם?
כן .
אני עדיין חושבת על כל אחד מהם. מאותה בחורה שחושבת שהיא אלוהים עד אותו בחורה שמאמינה שהחבר שלה עדיין אוהב אותה ולא יכול לשכב עם אף בחורה חוץ ממנה.
ואני?
מה האובססיה שלי? תוהה תוך כדיי כסיסת העור היבש סביב ציפורניי, מוציאה מהתיק הכחול שלי את המצת האהובה עליי ביותר ומדליקה את הסיגריה הראשונה של היום...
לי יש פירמוניה ...
רווי שלי- אני אוהבת אותך זה מוקדש לך.
