תקציר פרקים קודמים
תמר שגיב נאלצה לפנות את בית הוריה 30 יום לאחר מותם בגלל חובות ועיקולים. היא עברה להתגורר בדירה שכורה עד אשר פוטרה מעבודתה בחברת הייטק, שם עבדה 5 שנים. הדבר היחיד שסייע לה באותם רגעים מדכדכים היו תוכן מכתביה של סמדר אחותה אשר הדרימה חודש אחרי האסון שפקד אותן. סמדר צירפה למכתביה תמונות שצילמה מאז הגיעה לשמורת הטבע לחיות בר דרומית לאילת. תמר החליטה לשנות את דרכיה כשפיטוריה מחברת ההייטק היו עילה לעשות צעד משמעותי, הוציאה את שארית כספה מהבנק ורכשה כרטיס טיסה דרומה בעקבות אחותה מבלי שיצרה איתה קשר טלפוני והודיעה לה על בואה.
זמן קצר לאחר שנחתה פגשה את בעל האחוזה אמנון תמיר.
כעבור שלוש שעות בקרוב אחרי שיחה מתישה ומייגעת, הגיעו אמנון תמיר ותמר שגיב להסכם עבורו ישלם לה, במטרה לשכנע את דודתו דליה טלמור המתארחת בביתו, שתמר היא הבחורה אותה הוא רוצה ושתפסיק במסע השידוכים שלה.
החיכוך הבלתי נמנע בין אמנון ותמר שב ועלה גם יממה אחרי בואה; הרצון שלה לפגוש באחותה מחד ולעבוד למחייתה מאידך, במקום שלא הוזמנה.
מדי בוקר לפני הזריחה יוצא אמנון לסיור ברחבי השמורה.
יומיים אחרי בואה לקח אמנון אותה ואת אורחיו לרכיבה על סוסים, בסופו של היום תמר חזרה לביתו חבולה וכאובה. בבוקר שאחרי האירוע המצער ניגש אמנון לחדרה לשאול לשלומה ופגש אותה טובלת באמבטיה ריחנית.
#########################
תמר יצאה מן האמבט, התנגבה, מרחה שוב את הקרם על פצעיה וחבשה בתחבושת דקה וסטרילית. עד שובו של אמנון לארוחת הבוקר, כפי שאמר לה, סיימה להתארגן ונגשה לחדר האוכל. כשנכנסה אמנון כבר הסב לשולחן ואחריה הופיעו מיכל סיגל ודודתו, ולבסוף הופיע יואב שהיה קצת ישנוני.
נעמי הגיעה עם עגלת שירות עמוסה במגשים עם מיני גבינות צאן וירקות טריים מהגינה, לחם כפרי שאפתה השכם בבוקר, שתייה חמה ומיץ פירות סחוט טרי.
לאחר הארוחה יואב לשם שינוי נשאר בבית ולא יצא לצלילה כהרגלו.
מיכל וסיגל הלכו לשחות בבריכה ולאחר מכן נשכבו על מיטות השיזוף כאשר שמשייה מצילה מעל שלא תכוונה מקרני השמש המזיקות.
תמר התיישבה ליד השולחן הקטן בחדר הספרייה וקראה להנאתה בספר.
גב' טלמור התעסקה בחדרה בכתיבת ספרה החדש, ספר בישול המרכז בישולים כפריים מהנגב הדרומי.
נעמי קרנה מאושר והתלהבה מאוד על כך ששמה יופיע בראש אוסף מתכונים משלה, ולשם כך חשפה את המתכונים הסודיים שלה לפני הגברת.
ספרה הראשון של גב' טלמור יצא לאור לפני יותר משנה ושם פרסמה אוסף תבשילים כפריים מאזור הגליל.
אחרי ארוחת הבוקר אמנון פנה והלך למשרדו.
שעתיים לאחר מכן, טלפנה סמדר ודיברה עם יואב, שענה לשיחת הטלפון, וביקשה להודיע שהיא בדרכה לביתו של אמנון תמיר.
יואב חיפש את תמר כדי לבשר לה את ההודעה ופגש אותה בחדר הספרייה.
כשראתה אותו תמר היא שמה לב שהוא דרוך ונרגש.
"אחותך טלפנה ואמרה שתגיע במשך היום לכאן", סיפר לה.
העובדה שסמדר עמדה להגיע העלה רעיון במוחה של תמר, היא נזכרה בדברים שאמר לה אמנון שלא תוכל להגיע לבדה לאגף הזוחלים בזמן הקרוב, אך מכיוון שבכל מקרה אחותה בדרך לחווה הדבר לא ימנע ממנה לנסוע עם אחותה לשמורה בה היא עובדת.
אין מניעה?! תמר לא לקחה בחשבון את תגובתו של אמנון.
****************************************
למרות שעדיין כאב לה והליכתה הקשתה עליה במקצת החליטה לגשת למשרד של אמנון הנמצא בבניין המנהלה. כשהגיעה הופתעה מאוד מהתייחסות העובדים כלפיה, הם חייכו לעברה כאשר חלפה סמוך למשרדיהם.
"במה זכיתי, לקבלת פנים שכזו?" שאלה כשנכנסה למשרד של אמנון.
במקום לענות לה העדיף להתעלם לעת עתה משאלתה.
"יש סיבה שתצדיק את בואך לכאן במצבך, כשאת עדיין חבושה וכואבת?" שאל בפליאה.
"סמדר מתעתדת להגיע לביתך בשעה הקרובה, היא טלפנה ויואב קיבל את ההודעה. חשבתי לחסוך מזמנך ולאפשר לי לנסוע עם אחותי לאגף בוא עובדת, הרי בלאו הכי היא בדרכה לכאן."
"בשום פנים ואופן...לא!" אמר בקול תקיף.
"אבל אחותי...", ניסתה תמר להניע אותו מתשובתו הבלתי מתפשרת.
"אני מודה לך על כך שהודעת לי", אמר וחייג לביתו.
"תשיגי לי את סמדר שגיב באגף הזוחלים והמכרסמים", אמר למיכל שענתה לצלצול הטלפון. מעברו השני של הקו אמנון ענבר מנהל אגף הזוחלים והמכרסמים הודיע לאמנון תמיר שסמדר שגיב בדרכה לביתו.
"כאשר תשוב אחותך לאגף הזוחלים את לא תצטרפי אליה, בקושי הספקת לקיים את ההסכם שכרתנו בינינו."
"לדעתי, יקל עליך עם אעזוב את המקום ואז לא יהיה צורך במימוש ההסכם", אמרה בתקווה שיענה בחיוב לבקשתה.
"אני מבקש ממך להישאר לפחות עד שהן תעזובנה את המקום."
"אל תפנה אליי עם התירוץ הזה כיוון שידוע לי שהן כאן בחופשה מעבודתן ועליהן לשוב לצפון בעוד כשבועיים... כך שזו לא הסיבה שבגללה עליי לשתף איתך פעולה."
תמר המשיכה לעמוד מולו מתלבטת באילו צעדים עליה לנקוט.
"ברגע שאחותך תגיע שלחי אותה לכאן בבקשה עליי לדבר איתה", אמר לה לפני צאתה ממשרדו.
תמר חזרה לביתו ופגשה את סמדר בבואה, היא נכנסה בריצה ושתיהן התחבקו והתנשקו כאילו שלא התראו המון זמן.
חלפה שעה מאז שבה תמר לביתו כאשר נזכרה להודיע לסמדר... "עלייך לגשת מיד אל אמנון הוא נמצא כעת במשרד ומצפה לבואך."
"כמובן, הרי זו הסיבה שבגללה באתי לכאן. אמנון נתן הוראה לאגף להגיש את הדו"ח הזה שבידי", אמרה ונפנפה בחבילת הניירות שבידה.
"בשבוע שעבר טלפן אמנון תמיר וביקש שאמסור לו תוך שבעה ימים את הדו"ח, עבר שבוע מאז, ובאתי למסור את הדו"ח שהכנתי."
תמר תהתה מדוע כעס על כך שסמדר מגיעה לחווה, והגיעה למסקנה שהוא שכח את שיחת הטלפון שניהלו שבוע קודם.
אחותה ניגשה אל אמנון כשהדו"ח בידה. וזה, פנה אליה ודרש לדעת מדוע הגיעה עכשיו, וסמדר לא התבלבלה והזכירה לו את הסיבה. תמר הביטה במתרחש מולה והבעת סיפוק ניכר בפניה כשראתה את אחותה מעמתת מולו ומוכיחה אותו על טעותו.
האווירה בבית היתה נעימה מאוד עד שאמנון שב לארוחת הצהריים.
מיד בתום הדו-שיח שהתנהל כל הנוכחים בבית עברו לחדר האוכל לשם הביאה נעמי את ארוחת הצהריים.
***************************************
נעמי קרנה מאושר בעקבות הצלחתה באפיית העוגות האישיות, ובעיקר בשל העובדה שקיבלה תשבחות מגב' טלמור, דודתו של אמנון מעבידה.
מצב רוחה של גב' טלמור היה מצוין. היא, נהנתה מאוד מההתלהבות הרבה שיואב גילה כלפי סמדר אחותה של תמר, שכן אמנון אחיינה מעולם לא הביט כך כלפי סיגל חברתה הטובה של מיכל אחייניתה.
תמר שמה לב שיואב בקושי הצליח להסיר את עיניו מאחותה, הוא התרכז בה כל כך, עד שהתקשתה לשוחח איתה.
"סמדר, אני חייבת לבוא איתך למקום עבודתך", התחננה תמר בפניה כמו בפעם הראשונה כשנפגשו אחרי תקופה ארוכה.
"אין סיכוי, אחותי", שוב ענתה לה סמדר בשלילה ותמר חשה נבגדת ע"י אחותה.
סמדר ניגשה להיפרד מהנוכחים שישבו באותה עת בטרקלין ולחצה את ידה של דליה דודתו של אמנון.
"נתראה בקרוב אמנון, אטפל בנושא מיד כשאגיע למשרדי."
"להתראות כולם, חייבת לשוב עוד לפני החשיכה", אמרה ויצאה מן הבית, עלתה על הרכב ונסעה לדרכה.
חלפו שעתיים מאז יצאה סמדר מפתח ביתו של אמנון ובחוץ כבר החשיך, נעמי עמדה להגיש את ארוחת הערב כאשר לפתע נשמעו צעדים בכניסה ולאחריה נקישה על הדלת הראשית.
יואב ניגש לפתוח את הדלת וראה בפתח את סמדר מכוסה באבק ובפיח.
"בואי היכנסי. מה קרה לך סמדר?" שאל יואב.
"תוך כדי נסיעה בג'יפ לפתע עלה עשן מהמאייד, עצרתי את הרכב וניסיתי כל מה שלמדתי, אך המנוע לא התניע. החלטתי לחזור לכאן ולבקש עזרה."
"עד לאן הגעת בנסיעה?" ביקש לדעת.
"בערך 8 ק"מ דרומית לטאבה, בין ברכת השמש למצפה שחם. למזלי, תפסתי טרמפ' עד למלון טאבה שם פגשתי תיירים שנסעו צפונה לכיוון באר-שבע והצטרפתי אליהם לנסיעה עד לחווה."
בזמן שיואב וסמדר דיברו הצטרפה אליהם תמר שזיהתה את קולה.
"את בוודאי תשושה מההליכה עד מלון טאבה", אמרה תמר.
סמדר התלוותה אל אחותה בחדרה ונכנסה ישר למקלחת, הורידה מעליה את הפיח והאבק שהצטברו על שיער השחור וסביב עיניה הירוקות, פניה וזרועותיה. תמר ניגשה והביאה לה מגבות ובגדי החלפה מן המלתחה שלה.
לאחר מכן רחצה סמדר את בגדיה ותלתה אותם על המתלה הנמצא בתוך חדר הרחצה, בלאו הכי תצטרך להמתין עד למחרת כדי שיוכלו לגשת אל הרכב התקוע אי-שם דרומית לטאבה.
בחדר האוכל הוסיפה נעמי מערכת אוכל נוספת עבור סמדר.
מיכל ותמר הכינו עבורה חדר שתוכל להעביר בו את הלילה.
אחרי שיצאה סמדר מהמקלחת, התלבשה והלכה אל חדר האוכל, שם המתינו לה כולם.
היתה זו ארוחת ערב קלילה של גבינות צאן, דגים, ממרחים וסלטים שונים בטעמים מגוונים ופרוסות לחם כפרי ביתי ושני קנקנים גדולים עם שתייה קרה.
לאחר שסיימו את הארוחה הביאה נעמי עוגות אישיות וקנקן קפה לקינוח.
היא אפתה עוגות פשוטות למראה וטעימות לחיך עד מאוד; היו אלה עוגות אישיות כפריות בטעמים שונים: תפוז, תפוח, רימון, חרוב, בננה, מנגו, לימון, אשכולית אדומה וכן, שילובים בין הפירות.
מכיוון שנעמי לא היתה מוכרת כאופה הופתעה גב' טלמור לראות את העוגות שהספיקה לאפות מוקדם בבוקר.
"נעמי, הם יצאו מתוקים במידה, טעימים לחיך, ובעלי מרקם רך", אמרה לה.
היא היתה גאה מאוד במעשה ידיה.
בעקבות הצלחתה בשלל המאפים שהכינה נוצרה ידידות בונה ביניהן.
ברוב המקרים השתמשה נעמי בתבשיליה בכל יבול ותוצרת הגדל באזור הנגב הדרומי, והיה לה הרבה מאוד לספר לדליה טלמור אשר ישבה והאזינה לה בשמחה במשך שעות, ולאחר מכן רשמה הערות במחברתה.
****************************************
הזמן חלף מהר, יואב ניגש אל סמדר והציע לה לצאת לטיול לילי לפני השינה
וסמדר נענתה בחיוב להזמנתו.
סיגל ומיכל ישבו במרפסת הגדולה וצפו בנוף המרהיב של מראה האורות הנוצצים המגיעים מעקבה בלילה ויתר המקומות שם בהרי אדום, ושוחחו שיחת בנות ביניהן.
תמר נכנסה לחדר הספרייה וקראה בספר להנאתה, המקום היה קריר ונעים.
אמנון נכנס גם הוא לחדר וראה אותה מרוכזת בספר שלפניה, ישב על הכורסה מולה, לקח את האוזניות והאזין בנחת למוסיקה.
200 מטר מהבית טיילו להנאתם, לאור הירח המלא, יואב וסמדר שוחחו על החוויות שעברו ביממה האחרונה, ובכלל על החיים.
נוצרה כימיה בקשר ביניהם מאז נפגשו לראשונה והדבר ניכר בכל מפגש.
היה עליהם לשוב כדי שתוכל לישון ולשוב למחרת למקום עבודתה, בתקווה והרכב יהיה מוכן עד אז לנסיעה.
בבוקר שלמחרת סמדר הובילה את המכונאים למקום בו השאירה את הג'יפ.
המכונאים נסעו ברכב גרר וסמדר הצטרפה אל אמנון ברכב שטח שלו.
התוכנית המקורית היתה שלאחר שיתוקן הרכב של סמדר היא תשוב למשרדה.
שעה מאוחר יותר שבו לחווה והמכונאים גררו את הרכב למוסך; הסתבר שיש לערוך בו טיפול רציני ולא חסר ערך כפי שחשבו תחילה.
מכיוון שלא היה רכב שטח חלופי במוסך נאלצה סמדר בניגוד לתכנון המקורי להישאר בביתו עד שיושלמו התיקונים ברכב שלה.
"כמה זמן משוער ייקח התיקון?" שאלה את המכונאי האחראי.
"לפחות עד הערב כמדומני אינני רוצה לקבוע זמן כעת", השיב.
"אנצל את השהייה שלי כאן והצלם תמונות לאוסף שלי, אך קודם עליי לרכוש מערכת חדשה במרכז הקניות", הודיעה לאמנון על כוונותיה כשנכנסו לביתו.
"את מצטרפת אליי?" פנתה אל תמר שבדיוק חלפה במקום.
תמר שמחה מאוד על ההזדמנות לשוב ולהיות עם אחותה יחד.
"איך בדעתכן לנסוע עד למרכז הקניות?" שאל אמנון את סמדר.
"האם תוכל להקפיץ אותנו לשם?" השיבה בשאלה.
"אגש תחילה לברר ביומן שלי ואענה מיד."
אמנון ניגש אל חדרו ולקח משם את היומן, חזר אליהן ובדק לפניהן אילו פגישות היו מתוכננות לו למשך היום, וראה שיוכל לדחות אחדים מהם למועד אחר.
"אקח אתכן בשמחה כעת", השיב.
השלושה עלו על הרכב שהמתין בחנייה.
הנוף בדרך היה ססגוני ביופיו: ההרים הגבוהים מצד שמאל צבעם התחלף לסירוגין בגוונים של אדום חום ואפור, וים-סוף מימין בצבע כחלחל-ירקרק ומפרשיות קטנות לבנבנות משייטות בין גליו.
טיפסו על הרכס ופנו ישר אל מרכז הקניות.
אמנון עצר את הרכב בסמוך לכניסה והמשיך בסידוריו כפי שסיכמו מראש.
האחיות נכנסו למרכז ופנו תחילה לחנות צילום, שם רכשה סמדר מצלמה משוכללת דיגיטאלית, הצעקה האחרונה בתעשיית הצילום.
לפני שנפרדו מאמנון קבעו להיפגש בבית הקפה המשקיף אל הים.
בינתיים, אמנון ניגש למשרדי החברה לשכירת רכב הנמצאים במרכז הקניות שעל הרכס. בחנייה מס'1 בקומה ראשונה של המרכז חנו רכבים להשכרה, הוא ירד עם מנהל החברה לקומת התצוגה כדי לבחור את הרכב המתאים לצרכיו. אמנון הפתיע את תמר והשכיר עבורה רכב חדש למשך שבוע ימים עם אפשרות לקניה בתום ימי השכירות כדי שלא תרגיש כבולה לאזור החווה בלבד.
תמר וסמדר סיימו את הקניות במרכז וניגשו אל בית הקפה שם המתין להן אמנון. סמדר הראתה לו את המצלמה החדשה ואת ביצועיה יוצאי הדופן.
"אתן מוכנות לתזוזה?" שאל, והן השיבו בחיוב.
"לפני שנצא לדרך רציתי להראות לכן דבר מה הנמצא בחנייה, בואנה אחריי בבקשה", אמר, כשהן מביטות אחת בשנייה בפליאה.
ירדו במעלית לקומת חנייה מס'1 ופנו לתצוגת כלי רכב להשכרה.
אמנון הפנה את תשומת ליבן אל רכב עליו הוצמד שלט ובו היה כתוב: "לתמרי, מאמנון", ומסר לה את מפתחות המכונית.
"כנסי, הרכב הזה לרשותך", אמר ופתח את הדלת.
תמר עמדה המומה ולא ידעה אם להיענות.
היה זה רכב עם גגון פתוח בצבע שנהב וסרט צבעוני ירוק עיטר את הרכב: שלושה מקומות ישיבה בסך הכול, נוסע מלפנים ועוד שניים מאחור, ובנוסף ארגז שהכיל דיי מקום לאחסון.
בסופו של דבר נכנסה לרכב, התניעה את המכונית ויצאה לסיבוב אל מחוץ לאולם התצוגה וקומת החנייה אל המרחב הפתוח מול המצפה.
סמדר המתינה לה ליד רכבו של אמנון בחנייה שליד המצפה.
כשחזרה מהסיבוב הראשון ירדה מהרכב וניגשה אל אמנון לחצה את ידו בחום והודתה לו על המכונית ששכר עבורה ושבה אל רכבה, בעוד סמדר התיישבה הרהרה תמר על מה שעשה עבורה אמנון ולחיצת היד והמבטים שהתלוו לכך. לאחר השתהות קלה נסעה חזרה לחווה כשאמנון נוסע אחריהן.
לפני שהגיעו לביתו פנה למוסך לברר בקשר לג'יפ הנמצא בתיקון; המכונאי הראשי אמר לו, שעדיין לא סיימו לתקן. בהזדמנות זו הודיע לו שיש לדאוג למנוע חדש לדגם ברכב זה, השונה במקצת מדגמי המנוע המצויים במחסן החלפים, ולהערכתו יידרשו לפחות עוד יומיים. מיד הורה אמנון למנהל המוסך להזמין את המנוע הדרוש וכל דבר נלווה אחר גם כן, כדי שיוכלו להעביר את הציוד במהרה.
תמר וסמדר נכנסו לבית הממוזג ופגשו במרפסת הפונה אל הים את מיכל וסיגל אוכלות להנאתן אבטיח קר, יואב לא נראה בחברתן וגב' טלמור נחה בחדרה.
יואב חזר לחווה אחרי שעתיים שצלל במים העמוקים שליד שונית האלמוגים, בסביבות 09:30 נכנס לחדרו, התרענן ולאחר מכן נשכב לנוח עד הצהריים.
בסביבות השעה 12:00 צלצל הטלפון בחווה; נתקבלה שיחה משדה התעופה באילת שהודיעו על משלוח מיוחד של עדר יעזים (שילוב של יעל ועז) שהגיע מרמת-הגולן עבור משק החי בחווה. מיכל מסרה על כך לאמנון ברגע שחזר.
דקות ספורות לפני שנעמי הגישה את האוכל לנוכחים בחדר האוכל נכנס אמנון.
אחרי הארוחה ניהל שיחה עם יואב וביקש ממנו שייסע לשדה התעופה באילת לוודא שמעבירים את עדר היעזים למשאית כנדרש.
"היעזר בך כשמשגיח על הובלת עדר היעזים, הן אמורות לצאת משדה התעופה בעוד כ-3 שעות, אם תצא כעת לדרך תספיק להגיע בזמן כדי לפנות את המשאית ולהביאה לכאן. קח איתך את מיכל וסיגל זו תהיה עבורן חוויה, סעו ברכב שלי, הנה המפתחות", אמנון זרק לעברו את צרור המפתחות.
מבעוד מועד דאג אמנון לצייד את הרכב בשתייה קרה ובפירות ישר מן המשק.
לאחר שסיימו את ארוחת הצהריים התלוו מיכל וסיגל אל יואב ונסעו לאילת.
"לאן אתה לוקח אותנו?" שאלה מיכל.
"לשדה התעופה באילת, קיבלתי על עצמי לבצע משימה מיוחדת."
הנוף ההררי הצבעוני שהתחלף לסירוגין בגוונים של אדום חום ואפור משמאלם, וים-סוף מימינם בצבע כחלחל-ירקרק, הדהים ביופיו בכל פעם מחדש.
השמש קפחה ממעל ולמזלם הרב רכב השטח היה סגור ממוזג. לקראת השעה 15:00 הגיעו לאילת ומשם נסעו ישר לשדה התעופה הנמצא צפונית לעיר.
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן©
