יצירות אחרונות
שטיח החיים (2 תגובות)
דן יעקבי /הודעות -22/11/2026 10:39
השקת הרומן ההיסטורי המופלא של יצוק עזוז (5 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:15
מי סופר (3 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2026 08:01
טִפּוֹת מְיֻתָּרוֹת שֶׁל עֶצֶב (2 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2026 05:59
עוֹד תִּפְרַח בְּתוֹכְךָ 🌹🌹🌹 (9 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/11/2026 05:34
זיכרונות נצורים להישרדות (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -22/11/2026 05:25
לכל מוקיריי, שאינם רבים (2 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /הודעות -22/11/2026 03:12
צְ'מְעוּ סִפּוּר הָזוּי עַל שֵׁם (3 תגובות)
בָּרִי גַּרְסִיָּה־שַׁנְקָר /סיפורים -22/11/2026 03:05
סיפורים
יום רגיל לאוהבי רכבות הרים.
אתמול היה לי יום לא רגיל. הייתי קורא לו מעניין, אם כי "משוגע" אולי מתאים יותר.
הכול התחיל בקפיצתו של הכלב שלנו עלי. הוא לא נוהג לעשות זאת, אבל הבן זרק כדור, וזה נחת בין רגליי. הכלב רץ אחריו, ובנס תפס את הכדור הנכון בשיניו. כמובן, הייתי מעדיף שהוא היה עוצר לבד ולא כי נתקל במפשעה שלי, אבל איך אתלונן על הטיפשון הזה? הרי לא הוא אשם שהדבר היחיד שעצר אותו הייתי אני. מזמן הייתי צריך להבין שבבית הזה כדאי לזוז בזהירות.
צלעתי באיטיות לחדר האמבטיה, רגליים מפוסקות. שם גיליתי שכל המים החמים כבר נעלמו, ירדו לניקוז יחד עם התקווה שלי לרגע של פינוק.
לא פלא, מקלחת קצרה של בתי באה אחרי מקלחת "רק ארטיב את עצמי" של בני. וכמובן, בלי לשכוח בין לבין "רק מכבסת חולצה ויותר לא משתמשת במים חמים, אל תרטון" של אשתי. דבר שהתברר ככביסה רבתי של גם מכנסיים ופתאום מעיל חורף (באוגוסט) וכמובן, מצעים, בגדים של בני, שמיכת רצפה של הכלב ומשהו של הבת.
שום דבר שלי, אבל למים לא אכפת עבור מי הכביסה. האחרון ברשימה יקבל הפתעה.
שלוש שניות של אומץ במקלחת קרה הספיקו לי, וכשיצאתי גיליתי שהמגבת בכביסה, והחדשה עוד בארון. בדיוק אז צלצל הטלפון. רצתי רטוב לשידה והרמתי. התקשרו לגבי עבודה חדשה - כל שעלי לעשות הוא לפגוש את הלקוחה ולגרום לה לחבב את החברה שלנו.
חיוך מהוסס, כמעט גאה, התגנב לפניי. בדקתי עם האצבע, כן, קצות השפתיים באמת עולים. חיוך אמתי.
התיישבתי לארוחת בוקר מהורהרת, חושב על הפגישה, אך הקפה התקלקל ברגע שגיליתי שהחלב האחרון ניתן לכלב. הסברו של בני, שהיה צריך את הקרטון הריק לשיעור מחזור, לא בדיוק עזר. לפחות הוא האכיל את הכלב במקום לשפוך את החלב לכיור, כמו אז עם גביע השמנת לשיעור הנבטה.
התלבשתי בלחץ. כל החולצות בכביסה ואחת בלי כפתור באמצע הבטן. הפגישה בעוד חצי שעה. הפתרון: ללבוש את החולצה שקניתי פעם בתקווה שארד במשקל. נראיתי מגוחך? העדפתי לא להביט במראה.
גם הנעליים הטובות כבר נטרפו לארוחת ערב על ידי הכלב, אז נעלתי את הישנות, מכוערות, אך נוחות להפליא. חיוך קטן נוסף עלה.
כמובן, המפתחות נעלמו. עד שבני צעק מהמטבח, "אבא, הם במקרר!" ברור, הנחתי אותם שם כשפתחתי אתמול בערב חלב. משקפי השמש, אגב, חיכו לי במקפיא.
מה אני יכול לעשות, אני מתבלבל כאשר ברגע שאני חוצה מפתן הדלת, אשתי מתחילה להמטיר עלי במציאות שאפשר לקנות בחנות חדשה. אי הקשבה, רק לנועזים. אולי פעם אהיה כזה, אבל לא כאשר אני חוזר עייף הביתה.
כנראה שיש אמת במה שאומרים על גברים שאנחנו לא מסוגלים לעשות שני דברים במקביל: להקשיב לאישה, לשים לב לאן מניחים דברים, לסמן OK לבת ששאלה אם החולצה יפה, ועל הדרך גם ללטף את הכלב. מתברר שגם בחשבון גברים לא הכי הכי.
כשבכל זאת ניסיתי לצאת, גיליתי שמכוניות חונות משני הצדדים של הרכב שלי במרווח של סנטימטרים. אני קצת יותר עבה מדף נייר, ולכן נאלצתי למצוא את הנהגים.
כשהגעתי סוף־סוף, מקום המפגש היה ריק. התקשרתי ללקוחה, ניסיתי להסביר. היא התקשתה להאמין שהכלב אכל את הדף עם מספר הטלפון שלה, אך בסוף נתנה לי הזדמנות נוספת.
ומכאן, דווקא השתפר. חתמתי עם שני לקוחות אחרים, ואפילו קיבלתי צ’ק על עבודה שכבר ויתרתי עליה. לקראת ערב יצאתי לפגישה המחודשת עם הלקוחה מהבוקר.
אבל אז, הקפה נשפך על שמלתה. היא קמה כועסת ויצאה. קיללתי את עצמי על למה הייתי צריך לפרוש ידיים כל כך רחב כדי "להראות את כל האפשרויות". זה במקרה הפך מגש סוכר, אחריו גם קנקן קפה.
חזרתי למשרד עייף ומרוגז, אך בחדשות דווח שחברתה כנראה עומדת להפסיד פרויקטים גדולים ואולי תתקשה במזומנים. פתאום שמחתי שהפגישה נכשלה. אפילו השעון הלא עמיד למים שנרטב כי הפך לקורבן נוסף של ידיי הפרושות, לא קלקל את מצב הרוח.
בלילה שכבתי במיטה, עיניי הפקוחות מופנות לתקרה. כל הסרט של היום רץ בראשי. הייתי גאה ששרדתי ויצאתי בסוף כשידי על העליונה.
אבל, למרות שהכול נגמר בטוב, האם אני באמת רוצה עוד ימים כאלו של רכבת הרים של ממש?
תגובות
דינה קגן
/
לא צריך יותר תודה אבל כל עקבה לטובה
/
15/11/2026 13:59
גלי צבי-ויס
/
סחרחרת
/
15/11/2026 14:48
שמואל כהן
/
סיפור משעשע ומלא הומור!🌹🌹🌹
/
15/11/2026 14:50
אריק חבי"ף
/
יום "נפלא" של חוקי מרפי
/
15/11/2026 14:56
התחברותתגובתך נשמרה |