תגובה

אילה יקרה ,

שירך מצליח לגעת בדיוק בנקודה שבה מילים הופכות למבחן של אופי ורגישות. מרגש  הניגוד בין תגובה בגובה העיניים לבין התנשאות, ובין הנשיכה לחיבוק. יש תגובות שיוצאות מיד מהפה, ויש כאלה שנאבקות בתוכנו עד שהן מוצאות את הדרך החוצה. סיום השיר, עם "גוב האריות" ורוח התקופה, מוסיף לו עוקץ אקטואלי ומזכיר עד כמה כוחן של מילים יכול לבנות או לפצוע. שיר קצר, שנון ומעורר מחשבה. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק