פריחה פרק 25
שבת ראשונה בירושלים
אל בית המלון המפואר, "המלך דוד" הגיעו האורחים שהיו בביתו של ניר יחד עם הנייה אשר ליוותה אותם לקבלה ודאגה שכולם יקבלו את חדריהם. עתה משנשלם עניין זה, נערי "הבל- בוי" לקחו את מטענם של האורחים לחדריהם.
כל אחד הסתדר בחדרו והתארגן למנוחה ולארוחת ליל שבת שתתקיים בשעה 21:00, בהתאם ללוח הזמנים שפורסם בכל חדר על השידה.
בהגיע זמן הארוחה, נפגשו בלובי של המלון ע"מ להיכנס יחדיו אל חדר האוכל.
מלצר לבוש בהידור קיבל את פניהם בכניסה והובילם אל השולחן שהוזמן מבעוד מועד, כלומר שולחן לשישה אנשים. מרגרט ביקשה מהמלצר אם אפשר לקרוא למישהו דתי שיעשה עבורם את הקידוש, ואכך לאחר דקות אחדות הגיע משגיח הכשרות של המלון עם בקבוק יין ועשה עבורם את הקידוש. מעיניה של מרגרט זלגו דמעות, עת נזכרה באביה, מיינרד שהיה מקדש עבורה כל שבת, אך לאחר מותו הייתה מקדשת בעצמה.
איילין דודתה, חיבקה את מרגרט ואמרה לה: "זה לא עת לבכות שבת היום!" איילין עצמה לא שמרה על המצוות כלל, אף על פי כן דמעותיה של מרגרט, העלו את זכרו של אחיה, ואיילין חשבה בלבה כמה חבל שלא עזרתי למיינרד בעת שהיה זקוק לי.
לאחר כשעה וחצי סיימו את הארוחה הנהדרת-והטעימה, ועברו לשבת ולפטפט מעט במבואה של המלון, אך נראה שהעייפות השתלטה על כולם הן מהטיסה הארוכה והן מהיעפת (ג'ט לג) בשל הפרשי השעון בין ישראל לקליבלנד.
לארוחת הבוקר – המאוחרת - של שבת סיכמו ביניהם להגיע חופשי כל אחד בזמנו.
לאחר ארוחת הבוקר הציע מר תומפסון לצאת לטיול בסביבה ולנשום את האוויר הנפלא של ירושלים, אולם בטרם טיילו 10 דקות בלבד נאלצו לחזור למלון בשל החום הכבד ששרר בחוץ.
יום ראשון סידורים אחרונים לפי החתונה.
בשעות הבוקר של יום ראשון הגיעה הנייה לבית המלון יחד עם סטנלי ששהה בשבת אצל ניר והנייה.
הנייה ביקשה ממרגרט להביא את הכתובה שהכינו בקליבלנד על מנת לאשרר אותה בירושלים, ויחד עם ליאופולד נסעו למועצה הדתית בירושלים. נציג המועצה בחן בקפדנות את הכתובה וכן את המסמכים של מרגרט וליאופולד המעידים על יהדותם.
הנציג אישר את הכתובה והמליץ להם על רב מורשה קידושין, אך הם הסתפקו ברב של בית המלון מאחר וכבר סיכמו איתו.
הנייה שאלה את הנציג אם צריך לשלם על האגרה, אך הנציג אמר שהאגרה כבר שולמה בקליבלנד ואין צורך בשום תוספת ואיחל להם ברכה והצלחה.
את יתר היום בילו אצל הנייה בביתה והתוועדו שעות רבות עם ניר אחיו של ליאופולד.
יום שני ה- 28 ביולי יום/ערב החתונה
השמש הלוהטת החלה לשקוע.
שעות אחדות קודם לכן ביקרו מרגרט, ליאופולד ואורחיהם מאמריקה, בכותל המערבי שבעיר העתיקה, ההתרגשות הייתה רבה, במיוחד עבור מרגרט. לאחר סיור ארוך ומתיש בעזרתו של מדריך מיוחד אותו שכר עבורם ניר, שבו אל בית המלון למנוחת צהריים ולהחלפת כוחות לקראת האירוע המרגש העתיד להתרחש בעוד מספר שעות.
רגינה ניגשה אל חדרה של מרגרט ושאלה אם היא או ליאופולד זקוקים לעזרה.
"הוי, אמא", אמרה. "וודאי שאני זקוקה לעזרה! אני כל כך מתרגשת שליבי עומד לפקוע".
"אל תדאגי יתר על המידה". אמרה רגינה. "הזמן עוד לפנינו ואפשר לעשות הכל בנחת. "בינתיים" הוסיפה רגינה "עשי לך אמבט חם ולבשי את שמלת הכלה היפה שלך".
"נו..?" שאלה מרגרט. "הרי אמרת שיש עוד זמן, אז מה החיפזון?"
"יש עוד מספר דברים לעשות" אמרה רגינה. "הזמנתי עבורך מעצבת שיער ומאפרת. הדברים הללו טבעם שגוזלים זמן רב. נו יקירתי קדימה לאמבטיה!"
"את חושבת על כל פרט" אמרה מרגרט בהערצה. ושאלה "ומה איתך? מתי תתארגני לחתונה אם את מקדישה את כל זמנך עבורי?"
"יהיה בסדר יקירתי", אמרה רגינה. "נשאר לי רק להחליף שמלה ואני מוכנה. אין אנו צריכים לצאת מחוץ למלון". ובפנותה אל ליאופולד אמרה " גם אתה, יקירי, אל תחלום יתר על המידה".
"רגע, אמא. מה עם סטנלי? מי ידאג לו?"
"הו, מרגרט, אל תדאגי. הוא בידיים טובות. אחותי, הנייה, מטפלת בו. הוא יבוא יחד עם ניר והילדים שלו" אמרה רגינה. "יודעת את" הוסיפה רגינה "סטנלי וניר יהיו שושבינים של ליאופולד".
"נפלא ביותר!" אמרה מרגרט. ושאלה "ומי השושבינות שלי?"
"נז'ימה! כמובן". אמרה רגינה ברצינות תהומית.
"האם את צוחקת עלי?" שאלה מרגרט. "הרי איני מכירה אותה?"
"וודאי שאני צוחקת!" אמרה רגינה, בחיוך רחב. "אחותי הנייה ודודתך, איילין, תהיינה השושבינות של הכלה היפה בתבל. ועכשיו קדימה לאמבטיה".
מרגרט חיבקה את רגינה בחום ואמרה לה - כך בפשטות - "את האמא הנפלאה בעולם". רגינה בעמקי לבה לא כל כך הסכימה אתה. ביום מיוחד זה שררה עצבות פנימית אצל רגינה. ידעה שמעבר לים נמצא בנה יחידה יוצא חלציה, ליאו גרינשפן. מה רבה הייתה שמחתה לו שמעה ממנו איזו מילת עידוד או נחמה. תלתה את האשם בה עצמה, אך לא רצתה להקרין זאת על האירוע המיוחד היום. גם אם ליאופולד אינה בנה הביולוגי, אף על פי כן, הרי הוא בנה לכל דבר. נתנה בדעתה שאפשר שליאופולד ומרגרט אולי יישארו לגור בירושלים, והיא תישאר בודדה. אך נתעשתה ממחשבות אלו ואמרה לעצמה לדחותן למועד אחר.
ירושלים – מלון "המלך דוד" השעה 2030
במרכז אולם הכנסים הקטן, הוצבה חופה מאולתרת אליה צעדו -לצלילי השיר "ירושלים של זהב"- ליאופולד וסטנלי ולצידם "מתגלגל" ניר ברטונוב אחיו התאום של ליאופולד. במרחק צעדים אחדים צעדו שלוש נשים יפות. שתי האחיות רגינה והנייה, וכן קתרין שפירו, שליוו אל החופה את מרגרט שפירו, אחת הכלות היותר יפות שידעה ירושלים מעודה. ליאופולד, שהיה כבר מתחת לחופה הלך לעומת מרגרט צעדים אחדים והוריד את ההינומה על פניה היפות ויחד – שלובי ידיים – צעדו אל החופה.
הרב של בית-המלון ערך את החופה והקידושין שבסיומם שבר ליאופולד את הכוס לזכר חורבן ירושלים. תזמורת קטנה של שני כנרים ניגנה את "הבה נגילה" וכל הנוכחים – ללא יוצא מן הכלל – פתחו בריקוד "הורה" סוער מעגלים – מעגלים.
נז'ימה, מלאת ההפתעות, פיזרה אל עבר הרוקדים במחולות עלי וורדים ושושנים, שהדיפו ריחם למרחוק - כריח גן-עדן ממש. מעט מאורחי המלון הביטו בפליאה, בשמחה הגדולה שאפפה את החוגגים, ואחדים אף נדבקו בחיידק השמחה והצטרפו לרוקדים.
יש המספרים שזה זמן-רב לא נראתה בירושלים שמחה כה רבה – שמחה אמיתית של אהבה וחיבה. מרגרט וליאופולד נראו הדורים ומאושרים עד אין קץ.
יום שני ה - 4 באוגוסט 1980
עבר למעלה משבוע לאחר החתונה, רגינה ואורחיה של מרגרט היו בדרכם חזרה לארצות הברית. רק מרגרט וליאופולד נשארו בירושלים לעוד ימים אחדים. הם העדיפו להתגורר בביתה המרווח של הנייה לאחר שזו הפצירה בהם. "בני היקר, אם אתה כבר כאן בירושלים" אמרה לליאופולד, "בוא אלינו ונתוודע מעט. גם אחיך ניר רוצה להכיר אותך ואת מרגרט מקרוב". בפני תחינות אלו לא היה בכוחו של ליאופולד לעמוד. גם מרגרט – שמראייה ראשונה התאהבה בהנייה – לא נשארה שוות נפש ונתנה את הסכמתה להתארח בביתם של חמותה וגיסה. "אני מוכן להתארח אצלכם, אמא", אמר ליאופולד "בתנאי שתשלימי לי מעט פרטים שאמא רגינה החסירה".
"אספר לך כל שתרצה" אמרה הנייה "ובלבד שתתארחו אצלנו לכמה ימים".
פארמה - יום שלישי ה- 5 באוגוסט
לאחר טיסה ארוכה ומייגעת מישראל לניו-יורק, החליטה רגינה לשהות לילה נוסף בניו-יורק. היא הייתה מותשת לחלוטין. כך גם סטנלי ששב איתה בהשאירם את מרגרט וליאופולד בירושלים. אולם הכרוז בבית הנתיבות הכריז על טיסה שיוצאת לאוהיו בתוך שעתיים.
אדוארד תומפסון וקתרין ארהרד האיצו ברגינה לעשות עוד מאמץ קטן ולטוס לאוהיו שם ממתין רכבו של אדוארד אשר יסיע אותם לפארמה.
בפני עיצה זו לא היה מענה לרגינה. נוסף על כך ניבא לה לבה שאולי יש בשורות כלשהן מ"גולדמן את גולדמן" באשר לליאו בנה שבפולין.
סטנלי העייף מאוד נרדם על אחד הספסלים בנמל התעופה ורגינה ליטפה את שערו הרך. מעולם לא נתנה דעתה לחיבה המיוחדת שרחשה לו. הדבר בא מאיליו. 'ילד נהדר', הייתה אומרת לעצמה פעם אחר פעם.
