פרק 21
הסכמתה של מרגרט לחתונה בירושלים
שורות אחרונות משיחתו של לאופולד עם הנייה אימו הביולגית מירושלים
"חתונה בירושלים!? זה רעיון מבריק!" אמר ליאופולד, "אך אין הדבר תלוי רק בי. יש לשאול את דעתה של מרגרט וגם של אמא רגינה".
"האם רגינה לידך?"
"כן אמא. היא נמצאת לידי. האם את רוצה לדבר אתה?"
"בהחלט. אני אדבר אתה, ואתה כבר תמצא דרך ללבה של מרגרט לקיים את החתונה בירושלים. נדבר עוד. עד אז להתראות"
"שלום אחותי, אסתר". אמרה רגינה. בינן לבין עצמן נהגו לקרוא אחת לשנייה בשמות היהודיים שניתנו להן בלידתן.
"שלום אחותי, צבייה" אמרה הנייה. ושאלה "הרי דברנו לפני שעתיים מדוע לא סיפרת לי על המאורע הגדול של ליאופולד? הייתי מופתעת עד למאוד מהטלפון שלו. עד עכשיו אני נרגשת!"
"חשבתי שמגיעה לך קצת נחת רוח" ענתה רגינה.
"אכן, גרמתם לי לנחת רוח מרובה" אמרה הנייה. ושאלה "האם לדעתך זה אפשרי שהחתונה תתקיים בירושלים?"
"אעשה הכול כדי שזה יקרה" אמרה רגינה.
קולות מן העבר
פארמה - יולי 1980
ליאופולד חזר מעבודתו ובדרכו נסע דרך הדואר, שם המתינו מכתבים רבים עבורו. מכתב אחד היה ממוען עבור אמו, רגינה פרימשוב. על גב המעטפה היה רשום שמם של עורכי הדין 'גולדמן את גולדמן' מקליבלנד. ליאופולד זכר כי עורכי הדין הללו טיפלו בעיזבונו ובצוואתו של אביו, ויטאלי, לפני כ- 3 שנים. ליאופולד תמה מאוד על כך שיש עניינים נוספים הדורשים טיפול, אך המכתב לא היה ממוען עבורו ולכן נטה לחשוב שאימו תשתף אותו בתוכן המכתב.
בתוך כך הרהר על התלבטויותיה של מרגרט באשר לקיום החתונה בירושלים. בשיחתם האחרונה היא לא הביעה התנגדות ממשית, אך דומה שמשהו מטריד את מוחה בעניין זה. מרגרט נתרצתה לדבר על כך עם רגינה וללבן את העניין, ולשם כך נקבע שהערב היא תשוחח על כך עם אימו.
"שלום אמא. יש כאן איזה מכתב עבורך" אמר ליאופולד.
רגינה העיפה מבט קצר על המעטפה ופניה הביעו פליאה רבה.
"מעניין מה הם רוצים" אמרה בקול, בינה לבין עצמה, "ככול שזכור לי", הוסיפה, "סיימנו את עניינינו עם האדונים 'גולדמן את גולדמן'".
"אימא" אמר ליאופולד "כדאי שתפתחי ותקראי במקום לצער את עצמך בניחושים ותהיות".
"אתה צודק" אמרה רגינה, ופתחה את המכתב.
אל הגברת רגינה פרימשוב, שלום רב.
נודה לך, גברתי, אם תתקשרי אלינו בהקדם,
הנ"ל, בעניין עזבונו של המנוח ויטאלי פרימשוב.
בתודה "גולדמן את גולדמן" - עו"ד. קליבלנד, אוהיו.
רגינה נגשה מיד אל הטלפון, ובעודה מחייגת את מספרו של עוה"ד גולדמן, פעמון הדלת זמזם בעקשנות רבה. בפתח היו מרגרט וסטנלי. רגינה וויתרה בינתיים על השיחה עם עוה"ד ודחתה זאת לשעה מאוחרת יותר.
"שלום סבתא רגינה" אמר סטנלי, בחבקו בחמימות את ה'סבתא' החדשה ש'מצא לו' בעת ארוסיהם של ליאופולד ומרגרט.
"שלום סטנלי. שלום מרגרט" אמרה רגינה. "אני שמחה שבאתם. רציתי לדבר איתך בעניין החתונה. בואי ניכנס לחדרי בבקשה".
במה מדובר, אמא? שאלה מרגרט.
"בעניין קיום החתונה בירושלים" אמרה רגינה והוסיפה "אני מבינה שליאופולד סיפר לך על משפחתי שבירושלים ועל אחיו התאום, ניר, הרתוק לכסא גלגלים. חשבתי שמכיוון שאנו מעט אנשים נוכל לקיים את החתונה בירושלים".
"אין לי מניעה לקיים את החתונה בירושלים" אמרה מרגרט. "אך יש כמה עניינים שמטרידים אותי ואיני רוצה להחליט מיד למרות שהתאריך קרב ובא".
"את יכולה לשתף אותי" אמרה רגינה. "אולי אני יכולה לעזור או לייעץ לך".
"ובכן" אמרה מרגרט. "אני מעוניינת מאוד שדודה איילין תשתתף בחתונה, וספק רב אם היא תיאות – בגילה המתקדם - לבוא עד ירושלים. יודעת את, שהיא קרובת משפחתי היחידה בעולם".
"או, איני חושבת שאיילין תסרב לבוא לירושלים. אני חושבת שהיא תשמח מאוד". אמרה רגינה. "זה זמן רב שהיא מדברת על כך שרצונה לבקר בישראל".
"וכול זאת מניין לך?" שאלה. והוסיפה "ומניין את מכירה את דודתי איילין?"
"נו..באמת.. מרגרט!" אמרה רגינה בחיוך "הרי איילין ישבה איתך 'שבעה' על אביך, מיינרד ז"ל. איילין ואני" הוסיפה רגינה "הפכנו לידידות טובות מאוד ונמצאות בקשר מתמיד".
"מוזר מאוד ומעניין" אמרה מרגרט. "אתי היא מדברת מעט מאוד ובכול שיחותנו היא נשמעת קצרת-רוח. לפלא הדבר בעיניי שדודה איילין בקשר הדוק אתך"
"אומר לך יותר מכך" אמרה רגינה. "באחת השיחות רמזה לי שהיא תשמח אם אזמין אותה להתארח אצלנו בשבת. ואולי נזמין אותה בקרוב ותוכלי לדבר איתה בעניין החתונה".
"רעיון נהדר". אמרה מרגרט ושאלה "האם גם אני וסטנלי נוכל להצטרף לארוחת השבת?"
"את לבטח צוחקת עלי" אמרה רגינה. "הרי אתם בני-בית כאן כל הזמן וודאי שאת מוזמנת. ועכשיו ספרי לי מה עוד מטריד אותך?"
"איני יודעת איך לומר זאת. פשוט לא נעים לי לדבר על זה"
"ואף על פי כן" אמרה רגינה. "ספרי לי. הן את כמו בתי".
"יודעת את, אמא", אמרה מרגרט בביישנות. "שאין בידי כסף לכל ההוצאות הללו, לבטח לא לנסיעה לירושלים"
"אל תדברי הבלים ואל תדאגי כלל להוצאות" אמרה רגינה. "אני אעשה את הכול. את רק צריכה להיות נוכחת בחופה".
רגינה פתחה את השידה והוציאה משם פנקס המחאות. תוך דקה הייתה ההמחאה חתומה. "הנה לך סכום צנוע להוצאות ראשונות" אמרה והוסיפה "אם יחסר לך כסף כל שעלייך הוא לבקש ממני עוד"
מרגרט הביטה בהמחאה ונשימתה נעתקה. 10000 ! דולרים היה הסכום שנרשם בהמחאה.
"אמא, זה הון תועפות" אמרה מרגרט, בשמחה מהולה בהתרגשות רבה, "מה אעשה עם כל הכסף הזה?"
"זוהי מתנת חתונה" אמרה רגינה. "תעשי בזה ככל אשר תחפצי. רק אל תבזבזי הכול ביום אחד" סיימה רגינה את דבריה בחיוך גדול, וחיבקה את מרגרט בחום רב.
לאחר השיחה עם מרגרט, ליאפולד התבקש להסיע את מרגרט וסטנלי לביתם. עם לכתם של מרגרט וסטנלי, גברה סקרונותה של רגינה והתקשר לעוה"ד מעבר לקו ענתה מזכירתו אשר העבירה אליו את השיחה.
"שלום לך, הגברת פרימשוב", אמר גולדמן. "הייתי מבקש שתסורי למשרדי בנושא עזבונו של בעלך, העניין דחוף ואינו סובל דיחוי".
"איני מבינה מה קרה כאן? שאלה רגינה. "האם קרה משהו לא תקין בצוואה הקודמת?"
"לא, לא". אמר גולדמן. "הסירי דאגה מלבך אין מדובר בשינוי כלשהו ברכוש שירשת, אלא בצוואה נוספת וברכוש נוסף".
"האם תוכל לפרט מעט יותר?"
"לא גברתי, איני יכול לפרט בטלפון. נוכחותך דרושה"
"טוב, יש לי עוד שאלה" אמרה רגינה. "האם אני צריכה לבוא עם הבן שלי, ליאופולד?"
"לא גברתי. אינך חייבת. הוא אינו מוזכר כיורש בצוואה החדשה ולכן אין צורך להטריחו" אמר גולדמן. ושאל "מתי נוח לך להיפגש עמנו?"
"האם אפשר ביום חמישי הקרוב?" שאלה רגינה. "כלומר בעוד יומיים?"
"בהחלט כן". אמר גולדמן. "האם השעה 10 בבוקר נוחה לך ?"
"כן. בסדר גמור" אמרה רגינה. "אהיה אצלך בשעה 10"
