פרק ארבעה עשר
פרק זה הוא המשכו של פרק הביניים
וכן המשך המסע של ויטאלי ורגינה למוסקבה ולארה"ב
תקציר סוף הפרק הקודם
במסבאה של פיט
כריסטיאן מציע נישואין למרגרט, היא מסכימה, אך היא מתנה זאת
בכך שכריסטיאן יהפוך ליהודי.
כריסטיאן שילם את החשבון ואמר למרגרט שייקח אותה לביתה
"אולי נעבור לקחת את סטנלי מביתכם" שאלה מרגרט
"מאוחר מאוד", אמר כריסטין, "לבטח הוא כבר ישן, אקח אותו מחר לבית הספר ואעדכן אותך".
כריסטיאן הסיע את מרגרט לביתה וחזר אל ביתו.
******
כריסטיאן היה נסער למדי. כעורך-דין ידע למצוא פתרונות לאחרים. אולם עתה מדובר בו ובעתידו. ידע שכל החלטה תביא עמה תוצאות שיכולות להשפיע על כל מהלך חיו. תוך דקות אחדות היה בביתו.
"מה קרה, כריסטיאן?" שאלה רגינה. והוסיפה "אתה נסער למדיי! הלא כן?"
"כן. אני נסער". אמר "אולם אין זה דבר שתוכלי לעזור לי".
בכל ענייניו, לימודים, כדורסל, ואף דברים שברומו של עולם, רגיל היה לשוחח עם אביו, ויטאלי, אולם מאז מותו של אביו, נוטה היה להתייעץ פעמים אחדות עם מר תומפסון. את אימו לא שיתף מעולם. תמיד נראתה בעיניו שקטה למדיי. אישה שאינה תוחבת אפה לדברים שאינם קשורים אליה במישרין, למרות השפעתה הרבה על אביו. עתה חשב שאין היא יכלה להביא לו תועלת כלשהי מלבד כתף אוהבת כפי שעשתה תמיד.
"האם זה קשור למרגרט?" שאלה. מנסה לפתוח את סגור לבו של כריסטיאן.
"כן אמא" ענה. "זה קשור למרגרט" – אמר ולא יסף.
"ובכל זאת?" שאלה. "מה ייגרע ממך אם תוציא את אשר על לבך? הרי אינך יודע אם יש באפשרותי לעזור אם לאו?"
"ובכן" ענה כריסטיאן. "הצעתי לה נישואים".
"מצוין! ומה היא ענתה?" שאלה רגינה.
"היא ענתה שהיא מסכימה, אך הציבה תנאים" ענה.
"אלו תנאים?" שאלה.
"שאקח גם את סטנלי, אחיה,לגור אתנו".
"ומה רע בכך?" שאלה רגינה. "הן אוהב אתה את סטנלי וממילא רוב הזמן הוא אתנו. וגם אני" הוסיפה רגינה "מרגישה כאילו הוא נכדי".
"אין זו הבעיה" אמר כריסטיאן. "היא רוצה שאתגייר ואהפוך ליהודי".
"אין צורך בכך" אמרה רגינה. "אינך צריך להתגייר".
"ידעתי שזו תהיה תשובתך". אמר כריסטיאן. "לכן לא רציתי לשוחח על כך".
"אני לא אמרתי לך לא להתגייר" אמרה רגינה. "כל שאמרתי הוא שאין צורך בכך".
כריסטיאן החל לגלות עניין בשיחה המוזרה הזו ודקדוקי העניות בדבריה של אימו.
"למה כוונתך, אמא, ש'אין צורך'? ומה ההבדל בין מה ששאלתי למה שענית?" שאל.
במקום תשובה, פסעה אימו – כשצליעה קלה עדיין ניכרת ברגלה הימנית - אל הספרייה הרחבה, וחיטטה מעט באחת המגירות. לאחר דקות אחדות חזרה ובידיה צרור מסמכים, אותם מסרה לכריסטיאן. "כאן נמצאות כל התשובות לשאלותיך" אמרה בקול נרגש, מלווה בדמעות שזלגו על לחיה.
פארמה - ספטמבר 1979 - גילוי מפתיע
כריסטיאן פתח את צרור המסמכים ובתוכם גילה תעודת לידה הכתובה באנגלית ובעברית.
שם ומשפחה שם האב שם האם מקום לידה דת
ליאופולד ברטונוב יעקוב הנייה (אסתר) ירושלים יהודי
"נו...?" שאל כריסטיאן את אימו. "איך זה נוגע לי?"
"נוגע מאוד-מאוד" אמרה רגינה. "אתה הוא ליאופולד ברטונוב!"
כריסטיאן נדהם. נשימתו נעתקה לרגע. "מדוע את מגלה לי זאת עכשיו?" שאל.
"משום שעד כה לא היה צורך בכך. משום שכך הבטחתי בהן- צדק", ענתה רגינה, והוסיפה, "עתה שנישואיך עומדים על הפרק, תמה התחייבותי הישנה. "
"האם זאת", שאל כריסטיאן, "האם זאת רק בגל שאני רוצה להינשא ליהודיה?"
"לא. לא רק בגלל מרגרט." ענתה רגינה. "בכל מקרה צריכה הייתי להודיע לך. גם אם היית נישא ללא יהודיה."
"אולי תלך לספר למרגרט?" שאלה רגינה.
"מה לספר לה?"
"שאתה בעצם יהודי."
"או, לא." אמר כריסטיאן "אין די בכך שאני יודע שנולדתי יהודי. אני רוצה לדעת אם ארצה לחיות כיהודי. הן עד לפני דקות אחדות הייתי נוצרי לכל דבר ועניין. ומה הצורך לי בדת חדשה שאיני מכירה כלל וכלל?"
"אני תמהה עליך" אמרה רגינה. "הרי התייעצת עמי אם להתגייר ולהפוך ליהודי. עכשיו שיש לך את הדת מן המוכן אתה מהרהר אם תרצה לחיות כיהודי אם לאו?"
"אין זה דומה" ענה. והוסיף "לפני כמה דקות הייתה בידי הברירה לחיות כנוצרי או להתגייר. עתה זוהי עובדה ואין בידי לעשות דבר."
"ומה בכך?" שאלה. "גם עתה הברירה בידך לעשות כאשר תחפוץ. אין איש מונע ממך דבר!"
"אני ממש נבוך ומבולבל." ענה. "אולי תספרי לי הכל? ומי אלה הנייה ויעקוב ברטונוב?" וכיצד הגעתי לכאן אם נולדתי בירושלים?"
"אספר לך הכול" אמרה. "זה ייקח שעות."
"יש לי את כל הזמן שבועלם" אמר. "ספרי, אימא. ספרי."
המשך יבוא
