מיינרד (אביה של מרגרט)
רקע כללי:
מיינרד יליד ארה"ב דור שלישי למשפחה יהודית של מהגרים אשר נטעו משכנם באמריקה ואף התבססו כלכלית עד כדי עושר רב. בעיקר במדינת אוהיו וגם בניו יורק.
אביו רוברט שפירא (שפירו) נישא לננסי ריצ'מונד אשר ילדה את מיינרד שפירו ואחותו איילין.
רוברט האב השאיר הון לשני ילדיו. איילין בחרה להישאר בניו-יורק כדי להשלים את לימודיה ואילו מיינרד נשאר באוהיו.
יחסיה עם אחיה, מיינרד, הידרדרו והלכו עד כדי ניתוק מוחלט, וזאת בשל סירובה לסייע למיינרד שנקלע בשנת 1972 לקשיים כלכליים והיה על סף פשיטת רגל.
ע"כ תקציר ממשפחת שפירו
הרחבה
ימים קשים עברו על מיינרד. בתחילת 1970 הרתה רעייתו בפעם השנייה, עשר שנים לאחר שילדה את מרגרט. הרופאים המליצו בפני מיינרד ורעייתו שלא להמשיך את ההיריון מפאת גילה המתקדם ובריאותה הרופפת. מיינרד לא הביע דעה בעניין ההיריון והשאיר זאת להחלטתה הבלעדית של רעייתו. בשלהי אותה שנה ילדה את בנה סטנלי. יומיים לאחר מכן - בשל סיבוך רפואי כלשהו - נפטרה והשאירה את מיינרד עם עולל בן יומו וילדה בת 11 שיותר מכל נזקקו לאם. עתה הכל היה על מיינרד. הוא עצמו לא הצליח להתאושש מהמהלומה העזה שנחתה עליו במפתיע ודומה שכל עולמו חרב עליו באחת.
עסקאות כושלות וחוסר שיקול דעת הביאו את מיינרד אל פי תהום כלכלי ובריאותי עד כדי שנאלץ למכור את מעט הרכוש שהיה ברשותו ואת ביתו המפואר ולעבור להתגורר בעיירה פארמה הסמוכה בבית שרכש מאחד מידידיו היהודים ב"מחיר מציאה". רק עתידם של ילדיו, מרגרט וסטנלי, עמד לנגד עיניו. מיינרד טרח מבעוד מועד לרכוש ביטוח רפואי משובח והפקיד בבנק סכום כסף נאה שיספיק ללימודים ולהשכלה גבוהה, עבור בתו מרגרט שבמבחני מנת משכל נתגלה שיש בה שמץ מן הגאונות. תמיד חשב שאם לאדם יש כלים נכונים והכוונה ראויה, יוכל להגיע להישגים גבוהים. על אחת כמה וכמה כאשר נגע הדבר במרגרט שלא היה ספק לאיש בכישרונה הרב.
בשל מצבו הבריאותי הירוד, דחה מיינרד כל עסקה שיש בה מאמץ רב, והתקיים מעסקאות מועטות שנזדמנו לו אחת לכמה זמן. סירובה של אחותו איילין לסייע לו בעת צרה היווה נדבך נוסף במרה השחורה שתקפה את מיינרד, וגרמה לו לצאת מכליו חדשות לבקרים.
מיינרד, כמו הוריו, לא היה אדם דתי. אולם מדי פעם עלו בו הרהורים על מצבו. תחילה חשב לתלות זאת בחוסר אמונה מספקת, אך תמיד דחה את המחשבה על הסף. רק בדבר אחד החליט לדבוק: שמירת השבת. גם לאחר מות רעייתו הקפיד על הדלקת נרות בערב שבת וקידוש על היין. מעולם לא יצא לעסקיו בשבת, ומאז שנפטרה רעייתו נמנע גם מנסיעה בשבתות אף כאשר מרגרט אושפזה לניתוח בעיניה.
מרגרט הפכה לנגד עיניו מברווזון מכוער ליפה-פייה שהכל מדברים בשבחה ובמידותיה הסגוליות. פעם אחר פעם הופתע מידיעותיה הרבות בכל תחום מתחומי החיים. נחת מרובה גרמה לו עת התקבלה לאוניברסיטה היוקרתית בקליבלנד שם הצטיינה להפליא ואף קיבלה את תואר הד"ר לביולוגיה זמן רב לפני עמיתיה הוותיקים. כל שרצה מיינרד עתה, לראותה מצליחה בתחומה ואולי – כך הרהר מדי פעם כאשר ראה את פגישותיה עם כריסטיאן פרימשוב – אולי תהפוך אותו לסבא מאושר עד אין קץ.
תקוותו האחרונה של מיינרד נכזבה.
פארמה - יום שני ה-6 באוגוסט 1979
מיינרד שכב על מיטתו והתקשה לנשום. "מרגרט!" קרא בקול חלוש.
"כן אבא" ענתה. "מה קרה? שאלה. "אינך חש בטוב?"
"החזיקי בידי" אמר. "רצוני שתבטיחי לי מספר דברים. אני מרגיש שאלה שעותיי האחרונות".
"אל תדבר הבלים, אבא" אמרה. "עוד נכונו לך חיים ארוכים וטובים"
"אף על פי כן" אמר. ושאל שנית. "האם תבטיחי לי?"
"אעשה כל שתבקש, אבא", אמרה מרגרט.
"תשמרי שבת"
"כן. אשמור. וודאי". אמרה. ושאלה "מה עוד, אבא?"
"תשתדלי להתחתן עם יהודי, ותשמרי על סטנלי", אמר מיינרד ועצם את עיניו לנצח - בטרם שמע את הבטחת מרגרט.
"כן אבא. אעשה כל שתבקש" אמרה, ופרצה בבכי מר.
הצעת נישואין
חלף חודש מאז פטירתו של מיינרד. כריסטיאן ביקש ממרגרט לסעוד עמו בערב. עד כה נמנעה מלצאת שלא לצורך מביתה. ורק הייתה לוקחת את סטנלי לבית הספר וחוזרת. כריסטיאן סייע לה רבות בקניות וארגון הבית וסידורו מחדש. ופעמים אחדות אף הסיע והחזיר את סטנלי מבית הספר. עתה נענתה בחפץ לב להצעתו וחשבה שזה הזמן לצאת ולשאוף אוויר צח ולהמשיך לטפל בעבודות שלה כחוקרת ביולוגית.
ספטמבר 1979 שעת ערב במסעדה של פיט.
"את רוצה להזמין משהו?" שאל כריסטיאן.
"כרגיל" ענתה. "סלט ירקות , ואולי גלידה לבסוף".
"אף פעם אינך אוכלת בשר" אמר. "האם את צמחונית, טבעונית או משהו דומה?" שאל.
"לא". ענתה. "איני צמחונית. אך איני אוכלת בשר מחוץ לביתי ".
"למה?" שאל.
"כי אני יהודייה ושומרת על כשרות המאכלים", ענתה מרגרט.
עתה שם אל לבו כי אכן מעולם לא הזמינה דבר פרט לסלט ירקות וגלידה. כריסטיאן נזכר כי לפני שנים בהיותה בבית החולים לניתוח העיניים התחמק אביה מלנסוע איתו בשבת לבית החולים.
בעודם אוכלים, הכתה בו המחשבה כי סירובה להינשא לו נבע מכך שהיא יהודייה.
כריסטיאן גמר אומר שהערב יחליט על גורלו לכאן או לכאן. שבע שנים שהוא מחזר אחרי מרגרט – ללא תוצאות – אינן דבר של מה בכך. לכשנסתלק המלצר פנה כריסטיאן אל מרגרט בלשון בוטחת ותקיפה:
"מרגרט", אמר אליה. "איני יודע אם זה העיתוי הנכון. אך אני צריך תשובה כאן ועכשיו".
"תשובה על מה?" שאלה.
"האם תינשאי לי? אם לאו".
"זה לא כל כך פש.."
"לא. לא!". קטע את דבריה. "חדלי מתירוצים ודחיות. אני רוצה תשובה עכשיו !" חתם את דבריו.
מרגרט שתקה מעט ולאחר זמן אמרה: "אנשא לך אם יתקיימו שני תנאים".
"ומה הם תנאים אלו?" שאל.
"התנאי האחד" ענתה. "שסטנלי ייכלל בעסקה. כלומר שהוא יגור אתנו".
"לא חשבתי אחרת" ענה לה. "וודאי שהוא יגור אתנו. ומה התנאי השני?"
"התנאי השני" אמרה מרגרט, "שאתה תת...תתגייר. כלומר תהפוך ליהודי".
הדרישה - יוצאת הדופן - העתיקה את נשימתו של כריסטיאן לדקות אחדות. לכשנתעשת שאל את מרגרט: "מדוע שאת לא תתנצרי? למה אני הוא זה שצריך להתגייר? הן, ממילא, לא ניהלת אורח חיים יהודי ומה ישנה לך הדבר?"
"אין זה דומה" אמרה. "אפשר שלך אין הדבר משנה, אך לנו היהודים אף- על- פי שנמיר את דתנו, עדיין נישאר יהודים. דרך אגב" שאלה: "מהיכן מסקנתך שלא ניהלתי אורח חיים יהודי? הן מעולם לא היית אצלנו בשבתות? האם יודע אתה שאני שומרת כשרות ושומרת שבת?
"מעניין מאוד". ענה כריסטיאן. "אצטרך כמה ימים לחשוב על כך. אין הדבר פשוט כל-כך".
"ועכשיו אשאל שאלה נוספת". אמר כריסטיאן. "האם את אוהבת אותי, או שאני טורח זמן כה רב לחינם?".
"אני אוהבת אותך מאוד-מאוד" ענתה מרגרט והוסיפה. "כבר בפגישתנו הראשונה בבית הספר התאהבתי בך. אין דבר בעולם שאני אוהבת כפי שאני אוהבת אותך".
"אז למה לא אמרת זאת עד היום?" שאל כריסטיאן.
"משום שאף פעם לא שאלת". ענתה.
"טוב. נדבר מחר" אמר.
