שירים

הַשִּׁירִים הֵם כָּל חַיַּי - לבמת הדיון

הַשִּׁירִים הֵם כָּל חַיַּי

 

מִלִּים הֵן הָאֲוִיר שֶׁלִּי,

הַשִּׁירִים הֵם הַדֹּפֶק,

אֲנִי מוֹצֵאת אוֹתָם בְּכָל פִּנָּה,

עַד קְצֵה הָאֹפֶק.

אֲנִי חַיָּה אוֹתָם,

נוֹשֶׁמֶת בְּכָל נְשִׁימָה,

הוֹפֶכֶת כָּל רֶגֶשׁ קָטָן

לַמַּנְגִּינָה תְּמִימָה.

 

אֲנִי מְלַקֶּטֶת מִלִּים

מִתּוֹךְ הַטֶּבַע הַיָּפֶה,

בָּרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת,

בָּעֵץ, בֶּעָלֶה

בִּסְעָרָה הַגְּדוֹלָה

אוֹ בַּשֶּׁקֶט שֶׁל הַמִּדְבָּר,

בְּכָל פֶּרַח שֶׁנּוֹבֵט,

בְּכָל שְׁבִיל נִסְתָּר.

 

הַלֵּב שֶׁלִּי פּוֹעֵם

בְּקֶצֶב גִּיטָרָה אָקוּסְטִית חַמָּה,

וּצְלִיל כִּנּוֹרוֹת מִתְפַּשֵּׁט,

נוֹגֵעַ עָמֹק בַּנְּשָׁמָה.

הַקֶּשֶׁת עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת,

בּוֹכָה וּפִתְאוֹם מִתְגַּבֶּרֶת,

כְּמוֹ מַנְגִּינָה פְּרָאִית

שֶׁאֶת כָּל כֻּלִּי עוֹטֶפֶת.

 

גַּם כְּשֶׁאֲנִי מוּל הַיָּם,

מוּל הַגַּלִּים הַכְּחֻלִּים,

אֲנִי אוֹסֶפֶת אוֹתִיּוֹת

מִבֵּין הַצְּדָפִים הַקְּטַנִּים.

הַחוֹל הָרַךְ

כּוֹתֵב לִי שׁוּרוֹת שֶׁל זָהָב,

וְהַלֵּב רַק רוֹצֶה לְהַמְשִׁיךְ,

לִכְתֹּב עוֹד עַכְשָׁו.

 

וְהַקֶּצֶב עוֹלֶה,

הַכִּנּוֹר כְּבָר צוֹעֵק אֶל הַשָּׁמַיִם,

הַמִּלִּים מִתְפָּרְצוֹת

כְּמוֹ שִׁטָּפוֹן שֶׁל מַיִם.

אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה,

הַמּוּזִיקָה לוֹקַחַת פִּקּוּד,

הַחַיִּים וְהַשִּׁיר מִתְחַבְּרִים לְאוֹתוֹ הַנִּגּוּן.

 

הַדַּפִּים מְחַכִּים לִי,

הָעֵט לֹא רוֹצָה לַעֲצֹר,

לְתַרְגֵּם אֶת כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה

אֶל הָאוֹר.

כִּי הַשִּׁירִים הֵם כֻּלִּי,

הֵם כָּל חַיַּי,

הֵם הַסִּפּוּר שֶׁנִּשְׁאַר

תָּמִיד אַחֲרַי.

מִתּוֹךְ כָּל הַשֶּׁפַע הַזֶּה, הַנִּשְׁפָּךְ כְּמוֹ נָהָר,
אֲנִי מַגִּישָׁה לְךָ לֵב, שֶׁאוֹהֵב וְנִסְעָר.

אֶת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁבַּלֵּב אֲנִי שׁוֹלַחַת אֵלֶיךָ,
וְאֶת הַשִּׁיר הַזֶּה אֲנִי מַפְקִידָה בְּכַסֶּפֶת חַיֶּיךָ.

~
אֲנִי מְאֹד אוֹהֶבֶת לְהַקְשִׁיב לִנְגִינַת הַכִּנּוֹר, מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט שֶׁל הַדַּף הֶחָלָק, הַכִּנּוֹר הוּא זֶה שֶׁמּוֹלִיךְ בַּעֲדִינוּת אֶת פְּעִימוֹת הַלֵּב. בַּהַתְחָלָה זֶהוּ צְלִיל חֲרִישִׁי, כִּמְעַט סוֹדִי, הַמִּשְׁתַּחֵל בְּרַכּוּת בֵּין פִּנּוֹת הַטֶּבַע, אוֹסֵף אֵלָיו נְשִׁימַת רוּחַ קַלָּה, רִשְׁרוּשׁ שֶׁל עָלֶה, וְאֶת הַשַּׁלְוָה הָעֲמֻקָּה שֶׁל הַמִּדְבָּר. כְּכָל שֶׁהַקֶּשֶׁת נָעָה בְּרַכּוּת עַל הַמֵּיתָרִים, הַצְּלִיל הוֹפֵךְ לְמַגָּע מְלַטֵּף, הָעוֹטֵף אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּמַנְגִּינָה פְּרָאִית אַךְ מְעֻרְסֶלֶת, הַנּוֹגַעַת בְּדִיּוּק בַּמְּקוֹמוֹת הֲכִי כְּמוּסִים שֶׁל הַנְּשָׁמָה.
זוֹהִי הִתְמַסְּרוּת שְׁקֵטָה. כְּשֶׁהַצְּלִיל מִתְפַּשֵּׁט, הַמִּלִּים וְהַמּוּזִיקָה מִתְמַזְּגִים יַחַד כְּמוֹ זְרִימָה שֶׁל מַיִם זַכִּים, וְהָעֵט נָעָה מֵעַצְמָהּ, מְתַרְגֶּמֶת אֶת כָּל הַיֹּפִי הַזֶּה אֶל הָאוֹר. מִתּוֹךְ הַנִּגּוּן הָרַךְ וְהַנִּסְעָר הַזֶּה, מִתּוֹךְ נְהַר הַשִּׁירִים שֶׁהוּא כָּל חַיַּי, אֲנִי פּוֹנָה אֵלֶיךָ. אֲנִי מַגִּישָׁה לְךָ אֶת הַלֵּב הַזֶּה,
הָאוֹהֵב וְהָרוֹטֵט, וְשׁוֹלַחַת אֵלֶיךָ אֶת כָּל הָאַהֲבָה שֶׁבּוֹ. אֶת הַשִּׁיר הַזֶּה, שֶׁנּוֹלַד מִתּוֹךְ דֹּפֶק הַמֵּיתָרִים, אֲנִי מָפְקִידָה בְּבִטְחָה וּבְרֹךְ בַּכַּסֶּפֶת שֶׁל חַיֶּיךָ.
~
https://www.youtube.com/watch?v=Y2AjcX4tdSo&t=36s


1.6.26

תגובות

דני זכריה / כִּי הַשִּׁירִים הֵם כֻּלִּי / 06/06/2026 07:42
גלי צבי-ויס / הצדפים הקטנים / 06/06/2026 08:05
שמואל כהן / שירך הוא שיר אהבה מרגש לשירה עצמה , אותה את מתארת כנשימה, כדופק וכדרך חיים. / 06/06/2026 08:59