יצירות אחרונות
מוקדם מדי ללכת (2 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -12/05/2024 19:02
ליעדו לעולם לא יגיע (0 תגובות)
רמי נוריאל /שירים -12/05/2024 17:58
פיסת נייר-מוקדש לאלי ז"ל בן כיתתי האהוב-בן יט בנופלו (2 תגובות)
מרים מעטו /שירים -12/05/2024 16:27
שוב פקע מיתר אדום (2 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -12/05/2024 15:44
מַנְדָּרִינוֹת / פְּסִיעוֹת / (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -12/05/2024 13:05
משא זיכרון וכאב* (4 תגובות)
יצחק אור /שירים -12/05/2024 12:12
עשה אותה מלכה שתעשה אותך מלך (1 תגובות)
משה חזן /הודעות -12/05/2024 11:30
רוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי - לבמת הדיון (7 תגובות)
אביה /שירים -12/05/2024 10:49
לולאות זמן (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -12/05/2024 04:06
כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (11 תגובות)
שמואל כהן /שירים -11/05/2024 23:59
סיפורים
קרבת דםק ר ב ת ד ם / עמירם פאל הם הלכו להם לאיטם בסמטאות העיר, מתעלמים לחלוטין מכל הסובב אותם. מפעם לפעם היה אחד מהם כושל ארצה והשני מקימו מיד ומעודדו להמשיך בדרכם. מהילוכם הכושל, מהישענותם זה על זה, מהדרך המתפתלת שבה עברו לכל אורך מורד ההר ובעיקר מקולות השירה העזים שבקעו מגרונם, מכל אלה יכול היה מסתכל מקרי להסיק בקלות יתרה כי השניים היו שיכורים כלוט.
אולם שום מסתכל מקרי לא היה שם מפאת השעה המאוחרת וגם עובדה נוספת לא הייתה נכונה – אחד מהשניים לא היה שיכור, על כל פנים, לא שיכור כלוט. היה זה הצעיר שבהם. הוא שהנחה את דודו הזקן והמזימה ששכנה בלבו מנעתהו מלהניח לאדי היין להשתלט על מוחו.
לדוד היה מרתף בביתו, מרתף בצורת מבוך, שזכה רק פעם בשנה לביקורם של בני אדם כלשהם. במרתף זה הכין האחיין מבעוד יום את כל הדרוש – מים, מלט, לבנים וכלי בניה שונים. מזימתו הייתה ברורה – לשכר את הדוד עדלאידע, לדחפו לפינת הכוך במרתף ולסתום את הכוך בכלים ובחומרים המוכנים. הדוד העשיר כבר כתב את צוואתו בה הוא הוריש לאחיינו, שאר בשרו היחיד, את כל רכושו ולאחיין אצה השעה וההזדמנות לכך ניתנה. בהגיעם למקום ביצוע הרצח דחף האחיין – הרוצח את דודו אל תוך הכוך. בשארית כוחותיו, בעוד אדי היין משתלטים עליו יותר ויותר, הוא החל לבנות את הקיר שיחסום את דרך הדוד לחירות, הקיר שיביאהו לעושר. הרוצח מרח בקפידה את כף המלט האחרונה. כל שכבות המלט הקודמות כבר התייבשו. הוא פנה בעליזות החוצה, כאשר נוכח לפתע מה עשה. קירות הכוך האפל סגרו עליו מכל עבר, החומה שבנה כבר הספיקה להתייבש ומעברה השני הפיג הדוד השיכור את יינו, בשינה עריבה. ס ו ף
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |