אַהֲבָה אֲבוּדָה

הַגֶּשֶׁם שֶׁיָּרַד, שָׁטַף הָאַהֲבָה

בְּבִרְכַּת טִפּוֹתָיו.

לֹא כִּבָּה קַמְצוּץ לֶהָבָה,

יְלַהֵט, כִּמְמָאֵן לֶאֱזֹל כּוֹחוֹתָיו.

הָרוּחַ שֶׁרָגְשָׁה כִּסְעָרָה,

לֹא אִבְּנָה בְּצִנָּתָהּ,

אֶת הַחִבּוּק שֶׁהִתְמַשֵּׁךְ -

וְנֶעֱטַף בְּנִיחוֹחַ שְׂעָרֵךְ.

הָיָה זֶה רֶגַע נֶצַח הַזּוֹלֵג,

טֶרֶם מַכְאוֹב הַפְּרִידָה,

אוֹתָנוּ כְּכֹרַח יְפַלֵּג,

הֱיוֹתֵנוּ אַהֲבָה אֲבוּדָה.

        חֲנַנְאֵל,  ה' מנחם אב ה'תשפ"ב ©