מעשה בצמר שיר ילדים

כחולה הרצפה, בפינה פקעת צמר.

מדי פעם מושכת לה סבתא בחוט,

והצמר קופץ לו רוקד פה ריקוד.

מהרהרת לה סבתא; זו מלאכת כפיים!

את הסודר אגמור, נו, אשלים שרווליים.

בלי היסוס ובנחת מושכת בחוט,

והצמר קופץ לו רוקד כבר בחוץ.

הדלת נפתחת, הדלת נסגרת,

הפקעת חומקת יוצאת ועוברת,

יורדת, קופצת, על פני מדרגות,

הולכת בכביש, כבר חוצה רחובות.

רצה לפה, עוברת לשם,

חולפת על פני מכונית ואדם,

אך הנה נדלק ברמזור אור אדום

עוצרת הפקעת, עומדת היא דום.

מהרהרת לה סבתא; זו מלאכת כפיים!

את הסודר אגמור, נו, אשלים שרווליים.

בלי הסוס ובנחת מושכת בחוט,

והצמר עושה להטוט כבר בשוק.

ובשוק, שוד ושבר, אויה! מה קרה?

פקעת צמר רותמת עגלון לעגלה.

וסוסון היא קושרת אל בין ירקות,

וחוסמת כל דרך וכל מבואות.

ואין הצלה, ואין יד עוזרת,

הפקעת חומקת יוצאת ועוברת,

ולפתע נגמרת הדרך, ודי,

הפקעת, לא פקעת יותר, רבותיי!

דינה מפה, וגד בא משם,

תופסים את החוט, בחוזקה בידם.

הנה אחריהם כבר שורה ארוכה,

ילדי-גן, כולם פה, מושכים משיכה

מהרהרת לה סבתא; זו מלאכת כפיים!

את הסודר אגמור, נו, אשלים שרווליים.

בנחת מושכת בחוט בלי היסוס,

אך אין משיכה, ומתוח החוט!

מה עושים, שוד ושבר, אויה, מה קרה!

הו! נמשכת לה סבתא, פתאום ממקומה.

וקרוב כבר השוק, ורחוק הוא החדר,

לעזרה! היא צועקת, מושכני חוט צמר!

ואין הצלה, ואין יד עוזרת,

וסבתא חומקת, יוצאת, ועוברת.

יורדת, קופצת על פני מדרגות,

הולכת בכביש, כבר חוצה רחובות.

רצה לפה, עוברת לשם,

הנה היא בשוק, מול ילדי הגן.

בידה חוט של צמר, זו מלאכת כפיים?

נו, אגמור כבר הסודר, מחר, מחרתיים..