יצירות אחרונות
פניו חרוטות בליבי - לאהרון אלמוג באהבה (3 תגובות)
דני זכריה /שירים -29/03/2024 07:15
בְּלֵב הַנֶּפֶשׁ (5 תגובות)
שמואל כהן /שירים -29/03/2024 03:09
התחלות וסופים (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -28/03/2024 21:34
שיר השבוע - כבר אביב (4 תגובות)
*לנה* /שירים -28/03/2024 21:33
קָפֶה טוֹרְטוֹנִי (9 תגובות)
רבקה ירון /שירים -28/03/2024 12:41
כּוֹחַן שֶל מִילִים - מוקדש לאילונת - ש.ח (11 תגובות)
אביה /שירים -28/03/2024 09:47
וודאות אין מקריות (2 תגובות)
משה חזן /סיפורים -28/03/2024 09:10
כוח המילים (11 תגובות)
אילה בכור /שירים -28/03/2024 08:51
סיפורים
אברי באדיכל קשר בין המסופר בסיפור למציאות מקרי בהחלט.
היום בשלוש אחרי הצהריים הלכתי בלי אמא למכולת ובדרך ראיתי שהמכון שלי סגור.
קשה היה לעמוד שם כשטיפות הגשם השקופות זולגות עליי, ולראות את מכשירי הכח עומדים מיותמים, את המשקולות הצהובות שוכבות על הרצפה ומחכות כמו גילה אלמגור שמישהו ירים אותן מחדש כמו פעם. אברי באדי היה בשבילי פנינה זהובה בלב ים של גועל תל אביבי, אברי באדי נשם את תל אביב ותל אביב פרשה עליו כנפיה ונתנה לו את הטוב ביותר שיכלה(בחורות עם ציצים). אני זוכר, לפני ארבע שנים, אני פישר קטן מהמושב, מגיע בפעם הראשונה לאברי באדי, את הרטט שעבר בי לא אשכח עד היום, הארומה, הספות, המוזיקה המעולה, כל אלה ועוד הציבו בפניי אתגר שלא יכולתי לו, את האימון הראשון סיימתי אחרי ארבע שעות וגם אז רציתי להישאר. התחלתי לבוא על בסיס קבוע, לפני כשנה וחצי המנהל הציע לי מנוי ב-200 ₪ לחודש אני סירבתי ודרשתי מנוי ב-150 ₪ לחודש, הוא הסכים אבל התנה זאת בכך שלא אוכל להעביר את המנוי למישהו אחר, הסכמתי. אני מודע לכך, שאני מאלה שגרמו לפשיטת הרגל של אברי באדי, עקב המנוי הזול, אברי באדי הפסיד כסף שהיה יכול לסייע לו לשרוד. אבל אני לא מצטער, עם כל הכבוד לאבריבאדי, לי חשוב התקציב האישי שלי, ואם אני יכול לחסוך עוד כמה שקלים, אעשה זאת. ובכל זאת, צריך לעשות הכל על מנת שאבריבאדי יחזור לפעול, אסור לתת יד להרס מוסד תל אביבי כל כך מכובד. איך יראה מעכשיו השבוע שלי בלי שני ימי האימונים באברי באדי(50 ₪ חד פעמי וטופס זיכוי ביום שלאחר מכן), איך אוכל לחיות בלי אורי ה"מגניב", בלי יוסק'ה "הבריון", ומה עם שירי הפקידה. לעזאזל רק אתמול עוד סיכמתי עם ג'ופיס ה"מדריך" שעוד חודשיים אני משנה את שיטת האימונים, אני זוכר את זה כאילו זה היה אתמול, רגע זה באמת היה אתמול. נדמה אולי שבשורת המחץ הזו אפשר היה לסיים את הסיפור, אך לא. נותר רק עוד דבר אחד לומר.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |