זמן עבר

בֵּין הֶעָבָר שֶׁעָבַר

לַעֲתִיד שֶׁעוֹד יַגִּיעַ

בּוֹאוּ נְחַבֵּק

אֶת הַהוֹוֶה

שֶׁעַכְשָׁו הִגִּיעַ...

ציטוט מעניין מדבריו של סוקרטס הבאת נורית היקרה ועל כך תודה רבה.

שבת שלום

שמוליק

אכן שמוליק, אנחנו חיים בהווה

אבל מדי פעם מנסים להסתמך על העבר,

השאלה היא אם העבר הזה באמת היה....

העבר נראה כול כך מוחשי לפעמים

תודה אילה,

העבר נראה באמת מוחשי מאד, אבל האם זה באמת העבר שהיה

או זה זיכרון מעובד...

לא שאני מבטיחה לכתוב בהשראת ההגיג של סוקרטס אני פשוט מתפלאת שהוא חשב כך לפני כל כך הרבה שנים, אכן, התאים מתחדשים חדשות לבקרים ואנחנו משהו אחר לגמרי ממה שהיינו. וזה יפה ומשחרר לדעת את זה 

תודה רחל יקרה,

העבר שהיה הוא לא העבר שאנחנו זוכרים אותו. הוא בעצם זיכרון מעובד.

למעשה המשפט החכם הזה נוגע בסיפור שאנו מספרים לעצמנו. מכוון אל העכשיו הבונה את העתיד למעשה. תודה נוריתוש אהובה על המשפט הנהדר הזה.

אנחנו לוקחים מהעבר להווה ובונים את העתיד

אבל האם מה שאנחנו לוקחים מהעבר הוא באמת היה, או בעצם זה מין זיכרון מעובד, שלא ממש התרחש... 

כמו שאמר סוקרטס, זיכרון הוא דמיון.

משפט כה חכם והרי מוטב לנו להניח את העבר במקומו.

לזרימה עם ההווה-אדם 

אתה כמעט צודק, צריך להניח את העבר ולחיות את ההווה

אבל לפעמים, רגעים נחמדים ונעימים אפשר לקחת כזיכרון טוב מהעבר.

שיפוץ זיכרון העבר משמש להתמודדות עם דברים שהתחוללו בעבר. סביר להניח שזה קורה לא רק ברמת הפרט, אלא ברמה של החברה או המדינה. תודה רבה לך נורית היקרה על ההגיג שהעלית, שבת טובה.

אכן, לפעמים קשה להתמודד עם העבר, אז "משפצים" אותו.

אנשים שהיו בסיטואצייה מסויימת בעבר, זוכרים אותה אחרת.

.

נוריתי יקירתי, 

אתייחס רק למשפט השני (לדעתי, אין לו קשר כלשהו לסוקרטס): 

באותה שנה מופלאה שלנו, ביקשתי מֵאִמִּי לעזור לי עם 

זיכרונותיי, כי לא תמיד יכולתי לשייך אותם לתקופה מסוימת. 

כששאלתי אותה על האירוע על הגג, עם קרליטוס, היא 

התפלאה: "היית בת ארבעה עשר חודשים, איךְ אַתְּ זוכרת 

בדיוק-בדיוק ..? " והשלימה לי אֶת התמונה: 

אמא לקחה אותי אֶל אחיה, אשתו ובנם - בעצם: עזבה אֶת

הבית - ונתנה אולטימטום לאבא שלי: אמו-סבתי ואחותו 

חייבוֹת להבין שהן בבית שֶׁלָּה, והיא שתקבע מה אוכלים, 

איזו מפת שולחן, וכו' וגו' . (סבתי, אֵם-אֲבִי, ואחותו השנייה

התגוררו אצל הוריי אחרי שאבי ואמי נישאו.)

לא זכרתי דבר מכל זה. לא זכרתי שרק אמא הייתה שם, איתי.

כך ש- 

ניתן לומר בוודאוּת שהחלק הטראומטי לֹא נרשם/לֹא נשמר 

אצלי, ובאותה ודאוּת, ששמרתי בזיכרון אֶת האירוע הנעים, 

המשחקי, עם קרליטוס. 

אגב: 

רק עכשיו, כשקראתי אֶת הכותרת של השיר שהעלה שמואל, 

הגעתי לכאן. 

לוּ ידעתי שאַתְּ תעלי משהו בנושא הזכרונות, לא הייתי מעלה

אֶת הטקסטים שהעליתי. 

זהו. סיפרתי לךְ. גם אמרתי אֶת דעתי על המשפט השני. וגם 

אוֹמֶרֶת לךְ שיכול להיות שאני טועה. צריך לבדוק ב-גוגל, 

ו- או נדע בוודאוּת של מי המשפט ובאיזה קונטקסט או טקסט 

נכתב, 

או לא נדע בוודאות מה מקורו. 

שבוע טוב ורק טוב לךְ, נוריתי יקירתי. 

אוהבת אותך המונֵי המונים, על כך אין ויכוח,

ואוהבת אותך לא פחות - גם כשאני מתווכחת איתך.  

שלךְ תמיד, תמיד, 

רבקה

---

רבקתי היקרה,

מרתק הוא הליך הזיכרון של ארועים שקרו בעבר...

עכשיו אגלה לך,

אני נותנת לגלי אוסף של ציטוטים, שאני נוהגת להעתיק לעצמי, מתוך ספרים. 

משפטים שמצאו חן בעיני תיאורים... לפעמים זה גם על פתקים קטנים שבדיוק היו מונחים לידי

כשהייתי שקועה בקריאה. זה מין הרגל שנשאר לי מאז שהייתי ילדה, והייתי מעתיקה לי משהו יפה מספר שקראתי, לשמור כך שאוכל לחזור ולהזכר.

אז גלי, לפי החלטה שלה, מפרסמת מתוך הרשימה. 

מה שמופיע בבמת הדיון זו הפתעה גם לי. לכן רבקתי היקרה, לא אני החלטתי על המשפט הזה של סוקרטס שעלה דוקא השבוע בבמת הדיון.

ועכשיו לגבי הציטוט, לגמרי יכול להיות ששני משפטים הצטרפו להם יחד, למרות שלא אותו אדם אמר אותם.

הזיכרון שלך מהמשחק על הגג עם הסטקסטים הוא מקסים

ויופי שהעלית אותו.

אני לא תמיד מגיבה בזמן הקריאה, כי הרבה פעמים אני קוראת את השירים מעל צג הטלפון

אבל להגיב מאד קשה לי במכשיר הקטן הזה.

אז רק כשאני מגיעה למחשב אני מגיבה לשירים.

אבל לידיעתך

גם אם זה לא נכתב

את אהבתי אליך וחיבוק

אני שולחת כל הזמן

גם דרך הטלפון הקטן...

.

הוֹ. אז - 

החיבוק, הנשיקה והאהבה שלך הגיעו בלי קושי אליי, 

ומקורו של המשפט השני טרם התברר לי. חיפשתי 

אותו ב-גוגל, בעברית ובספרדית, ובכמה ניסוחים 

אפשריים באנגלית וצרפתית. 

לא נורא. המקור יצוץ כשלא נחשוב עליו. 

אגב: יש בו איזשהו ניחוח הרמן-הסה (Herman Hesse). 

נוריתי יקירתי, 

מלאי רענן של חיבוקים, נשיקות ואהבה בדרך אלייךְ. 

מקווה שתבחיני בו בצג הקטן של הטלפון. 

שבוע טוב לךְ!

שלךְ, כל עוד, 

רבקה

---