כריתת האבוקדו

אחז הנער בכפו, גרזן לכריתת עץ.

לא רצה לעשות זאת וקיווה לא להגיע לכך.

ברם הלחץ החזק שנחת עליו מלמעלה,

לא הותיר לו מקום לסירוב וביטול המשימה.

והנה יצא לדרך, לבד, בפעם הראשונה.

ובדרכו פגש עורב ששאל אותו:

"לאן הולך אתה עלם חן"?

"לכרות את העץ, עורב סקרן,

קבלתי משימה".

המשיך העלם ללכת לכיוון העץ ובידו הגרזן.

ואז פצחה אנפת לילה בצליל נעים ולא מוכר. העלם המחוייב למשימה המשיך בדרכו,

ופגש חבורת ציפורים ששרה שירים של ממש.

בזה הרגע חש שהגיע הזמן להתחיל בכריתה.

דמעות ניקוו בעיניו, ידיו החלו לרעוד

יחד עם כל גופו המתוח.

לא חווה חווייה כזו מעודו.

הוא נשם עמוקות, שפשף ידיו בקושי רב,

והחל במלאכת הכריתה.

היה זה עץ אבוקדו עתיק שהיה גבוה,

והפריע לחוטי חשמל שעברו במקום.

מכה ועוד אחת ודמעות של עצב בעיניו.

כל חלק עץ שנפל, בזמן נפילתו לקרקע, 

הרגיש לו כאילו היה חלק מגופו.

בא הנשר להרגיע אותו, 

הגיעה אנפת הלילה לחבק אותו,

הגיעו הציפורים ששרים שירים של ממש.

וכולם פצחו במנגינת האבוקדו הכרות,

שיר עצוב שהתערבב עם דמעות הנער.

והסוף?

משאירה אותו לדמיונכם הפרוע חברות וחברים...

אשמח את תשלימו את הסוף מפרי דמיונכם.

תודה