נערת נעוריי חיה בלבי

טלפנתי ללבי ההיא ענתה לי,

נערת נעוריי מימי שחלפו.

"תענה לי כבר, כי טלפנת לי"

המילים מפיה ללבי דלפו.

לרגע חשבתי אני מתעלף,

העבר כסרט מול עיניי חולף.

האש מן העבר נדלקה שנית

פצע נעוריי את לבי שורף.

"סליחה, מה את עושה בלבי?"

שאלתי בחולשה תוך כדי גמגום.

"זה ביתי מאז שפגשת והתאהבת בי."

הייתי מבולבל, הייתי המום.

"כל השנים האלה חיית פה מאז?"

"לבך חממה לי, זה ממש לא רז."

"ומה עם החלומות שלך בעבר?"

"חלומותיי חלפו, החלום לא פז."

"מה עכשיו נעשה, אולי נתאחד?

בגילי לאהוב זה עדיין לא חטא."

"אני אחיה פה בחממתי.

ואתה תמשיך שם שוב להתבודד."

את הגורל שנגזר אין לשנות.

לאהבה אין עבר ואין לה עונות.

עדיף שהיא תמשיך לגור בלבי,