רוחות

הבוקר  החלו נושבות הרוחות

והמחשבות אצלי פורחות.

טיפות הגשם זולגות כנחשים על חלוני

נקטעות אל  הסף.

מאחורי הזכוכית רואה עולם אחר

נשטף ומתנקה בתוכו.

וידיי מחפשות אחר עפרוני

לשוטט על הנייר ולהפריח בו

ולו מחשבה נודדת אחת.

הגשם מתחזק דופק על הגג

והטיפות מתחלחלות להן אל תוכי

וזיכרונות עולים גואים ומציפים.

ופנימה באוקיאנוס פרטי אני שוקעת

עמוק בעומק רגשותיי

עצב שהדחקתי ונעלתי במשטר ההגנה

התרגלתי לשימך בשוליי חיי

שפתיי שתקו מלהגות תשוקתי בך

שכחתי , שכחתי, שכחתי

כמה נוכחותך היתה פעימה תקינה בליבי

ידיי קופאות מטרוף הכתיבה

ממהרות פותחות לרווחה החלון

שיבוא הגשם וישטוף השיכחה

ועם הרוחות הנושבות

אולי שוב ריחך יעלה באפי

וליבי יתעורר מחדש

ויבקשך

התבוא ?