אצלנו ברחוב

אֶצְלֵנוּ בָּרְחוֹב

נסים  פרנקו

בִּרְחוֹבוֹת פְלוֹרֶנְטִין, הָאוֹשֶׁר

הָיָה גָּנוּז -

רח' רַבִּי מֹשֶׁה קוֹרְדוֹבֵירוֹ שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, לְיַד הַמִּגְרָשׁ

שָׁם יָצָאתִי לָעוֹלָם, מוּל בֵּית נִיצּוֹלֵי הַשּׁוֹאָה מִיָּוָּן.

הֲמוּלַת רוֹכְלִים מַכְרִיזִים, וּצְעָקוֹת שְׁכֵנִים

מִמִּרְפֶּסֶת לְמִרְפֶּסֶת, וִילָדִים צוֹרְחִים בְּמִשְׂחָק כַּדּוּר, הָיָה הָרֶקַע

הַיּוֹם יוֹמִי, וְסַמִּי מֵהַמָכּוֹלֶת כְּבָר שָׂם אֶת הַלֶּחֶם וְהֶחָלָב

בְּסַל, כְּדֵי שֶׁנִּמְשׁוֹךְ אוֹתוֹ עִם הַחֶבֶל, לַקּוֹמָה הָרְבִיעִית

בָּהּ הִתְגוֹרָרְנוּ בְּחַדְרֵנוּ הַקָּטָן.

הַיַּרְקָן לוּלוּ, נָבַח אֶת מָרְכּוּלְתּוֹ לָעוֹבְרִים  וְשָׁבִים

וְיַעֲקֹב מֵהַכַּפְתּוֹרִים בְּפֶתַח חַנוּתוֹ מְחַייֵּךְ, וְאוֹכֵל יוֹגוּרְט. תָּמִיד חִייֵּךְ.

דָרְיוֹ הַקַּצָּב הָלָם בְּכוֹחוֹ עִם גָרְזִינוֹ עַל עֲצְמוֹת

הָעֵגֶל, וְעִם סַכִּין חַדָּה פֵּרַק בָּשָׂר מֵהַצְּלָעוֹת וְהֵכִין

מָנָה יָפָה לְגב' פוֹרְטוּנָה, תּוֹךְ כְּדֵי שֶׁלִוָּה אֶת עַצְמוֹ בְּזֶמֶר יְוָנִי

עַתִּיק מִימֵי יַלְדוּתוֹ. הַשָּׁכֵן בְּרֵאשִׁית, הַשְּׁרַבְרָב, עָבַר

עִם צִינּוֹר אָרוֹךְ וְזָעַק: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים ? אֶת הָאִינְסְטָלַצְיָה"!

וְהִתִיז יְרִיקָה יְרוֹקָה לַשְּׁלוּלִית שֶׁבַּמִּדְרָכָה.

וְסִילְבִיָה, שׁוּב הִבְלִיטָה אֶת חָזָה הַמְּשׁוּחְרַר תּוֹךְ שִׁלּוּב

יָדֶיהָ מִתַּחְתָּיו כְּדֵי לְהַפְגִּין שֶׁקַּיֶּמֶת עוֹד נָשִׁיּוּת תּוֹסֶסֶת בַּשְּׁכוּנָה.

תָּקַעְנוּ מַבָּטִים, עַד שֶׁמִּישֶׁהוּ מֵאָחוֹר דָּפַק לָנוּ זָאבְּטָה עַל הָרֹאשׁ.

טִיָה סוֹל עָבְרָה עִם סָלֶיהַ הַכְּבֵדִים, וּמִיָּד רַצְנוּ לְהָבִיא לָהּ אֶת

הַסַּלִים עַד לְבֵיתָהּ פְּנִימָה, וְחִכִּינוּ לִטְעוֹם מִן הָבּוֹרֶקִיטַאס הַטְּעִימִים

שֶׁתָּמִיד הֵכִינָה בִּימֵי שִׁשִּׁי. מוֹטִי הָאִידְיוֹטִי כְּבָר הִסְפִּיק לְהָעִיף

אֶת הַטִיאָרָה הָעֲנָקִית שֶׁבָּנָה, מִן הַמִּרְפֶּסֶת לַשָּׁמַיִם.

נוּרִיאֵל הַבּוּכַארִי עָמַד בְּפֶתַח בֵּיתוֹ, וְהִפְלִיא מַכּוֹתָיו עַל אָחִיו

הַקָּטָן, שֶׁשָּׁלַח אֶת יָדוֹ לְאַרְנָקָהּ שֶׁל אִמָּם.

כָּל עֶרֶב שִׁשִּׁי, בְּאוֹפֶן קָבוּעַ, נֶאֱסָפִים הָיוּ הַחֲבֵרִים הַסָלוֹנִיקָאִים

מֵהַשְּׁכוּנָה, עַל גַּג בֵּיתוֹ שֶׁל אָדוֹן קָפּוּן, וּמְזַמְּרִים אֶת שִׁירֵי יָוָּן הַיְּשָׁנִים בְּלִוּוּי

הַגִיטָרָה שֶׁל פֶּפּוֹ עֶזְרָתִי, כְּשֶׁעַל שׁוּלְחָנָם, הַמֶזֶּס הָאֲהוּבִים עֲלֵיהֶם

כְּמוֹ, קֶּזוֹ – אַנְשׁוּאַ -  תָּארָמָה – קָלַאמָטָה – קָשְׁקָבַל, סוּג'וּק, וְעוֹד כַמָּה מֶזֶּס

שֶׁאִישׁ לֹא הִכִּיר, עַל הַשּׁוּלְחָן הָיוּ פְּזוּרִים בַּקְבּוּקֵי רֶצִינָה וְאוּזּוֹ, וְהַשִּׁירָה

נִשְׁמְעָה עַד לִמְרָחוֹק. לֹא רָצִינוּ לְהֵירָדֵם, כִּי לְשֶׁמָע הַשִּׁירִים עַפְנוּ בַּדִּמְיוֹן

מֵעַל בַּתֵּיהָּ הַלְּבָנִים שֶׁל טֶה-סָלוֹנִיקִי, וְהָעוֹנֶג שֶׁהָיָה עָצוּם מוּזְכָּר עַד הַיּוֹם.

                                                              ואני בן ארבע-עשרה באותם ימים.