שמונה ימי פרידה.

שמונה ימי פרידה.

בלילה ההוא,

כשהלכת,

הקירות צעקו בשתיקה.

מדפים שהתרוקנו בהינף יד,

בכו איתי את צער הפרידה.

מילים שנאמרו,

ניתלו על קולבים,

והמראה שראתה את הכל,

לחשה בדממה –

אל תלך.

בלילה ההוא,

השמיכות זכרו את ריחך.

המזרון גנח מחוסר משקל גופך,

ואני דיברתי אל כרית ריקה,

שרק סימן ראשך נשאר בה.

בלילה ההוא,

רק השמיכה לבדה חיבקה אותי.

וידיי ערגו לחבק את גופך

ואת חומך.

אך בלילה ההוא,

לא היית.

שמונה לילות לא היית.

שמונה ימים ללא מילים.

שמונה ימי פרידה.