יום אחד התגנב לו בשעת לילה מאוחרת קיצי וחם, מועמר, מחבל טירון בן זקונים. טיפס קלות מעבר לשער, הלך לו בחשאיות, על הדשא של בית המגורים. התגנב בשקט לחצר האחורית, נעמד על המאוורר של המזגן, ממנו קפץ לאדן החלון שהיה פתוח משומה. לא ברור באמת למה החלון הזה היה פתוח, שהרי המזגן עובד, ומקרר את הבית וכאמור צריך שכל הבית יהיה אטום שהקור לא יברח ממנו. אבל מועמר, ידע ששמה זה הולך להיות פתוח ולא הדהד בשאלות. קפץ, תפס, ובנשימה אחת התגנב אל תוך הבית ומצא עצמו בתוך המסדרון, בשעת לילה קיצי מאוחרת. מהסלון, מטה, שמע קולות של טלוויזיה, ולחשושים. "אמל'ה" גם שמע ממישהי. תחילה חשב ששמעו אותו. אבל לא, כי לאחר רגע נשמעה צרחה מהטלוויזיה בסלון, סרט אימה. מועמר התגנב בשקט לכיוון מדרגות הסלון, בכדי לסקור את השטח ולראות במי מדובר שמה למטה. אז הלך מועמר
ובחגורתו הוא מלטף את הסכין המושחזת שהביא לו יקירו, אחיו הבכור קדיף. הלך בחרש למדרגות וירד מהם חרישית עד שיכל לראות את הסלון. ובסלון, כשצבעים הקודרים של סרט האימה שותף אותם, ישבו להם על הספה זוג חברים, בחור ובחורה, לערך בגיל ה20 . מיקודם
נשמעו צעקות מהבחורה ועכשיו הם לוטשים זה בזה שפתיים, וידיים, והם כבר כמעט חצי ערומים. מועמר מביט מהצד, חושב כבר איך לעשות להם תרגיל. מלקק שפתיו, צובט פטמותיו, לרגע צחוק בלתי מרוסן יוצא ממנו, לרגע הוא נועץ את להב הסכין ברגליו. כל הזמן הזה מנסה לא לצאת מכליו, עד לרגע הנכון, מסתכל על הזוג בעל ההורמונים - על חם. וקשה לו
מאד להמתין, אחיו קדיף הבטיח לו שאחרי שיעשה את המעשה, 72 בתולות מחכות לו בשמים.
ועכשיו מועמר מסתכל על הזוג עושה אחד לשני תענוגות, ומועמר רק רוצה יותר ויותר
להגיע לבתולות, והוא מתחיל לאבד את הסבלנות. שוב צחוק לא מרוסן, זעה קרה, נושך שפתייו, מלקק בפצעיו, נועץ להב סכין ברגליו. השד משחק למועמר יותר ויותר בבטן. עד שלא יכל הוא יותר לחכות. וכשהם, הזוג, באמצע תנוחה משונה שכזאת, אחד עת השני.
הגיח מועמר מאחוריהם ואת הסכין בלהט על גב הבחורה הרים. וכשהוא בא ממש, לנעוץ את הלהב ולנפץ לה את עמוד השדרה, יד אחזה בחוזקה בצווארו שלו והזוג אינו שם לב לדבר. מועמר
הסתכל לאחור, וראה שהיד הזו יוצאת ממקלט הטלוויזיה. יד של ממש, יצאה מהסרט, זה היה פרדי קורגר שפניו צלקת, מביט במועמר דרך מקלט הטלוויזיה, בחוצפה, וגורר אותו הישר
אל תוך המרקע.
ים, מזח, לילה גם, ציוצי שחפים וכמה גופות מגואלות בדם. מועמר מסתכל
הלוך ושוב, אינו יודע כלל לאן הגיע. והוא לבד, ערפל עשן מגיח מכל מקום משום מקום
"הלו?" צועק. דמות עם ידיים מספריים מגיחה מהערפל. "יאללה וואקבר"
צועק עליו מועבר ובא לתקוף את הדמות עם הסכין שהשחיז, אך הוא קופא במקום. הדמות, שמתגלה כפרדי קרוגר
פני צלקת, תופס את מועמר וחותכך לו את שתי הידיים, ודם ניתז לכל עבר ממנו. מועמר נופל ארצה, פניו בכי מר. "מי אתה שד??" שואל מועמר "מי אתה??" שאל
פרדי קרוגר וממשיך : "אתה יודע, מאז שאתם מתגנבים ככה לבתים, חרישית, כבר לדמיות שכמוני אין מה לה לחפש בבתים של ילדים. אתם עושים לנו את העבודה, ואנחנו, אני. בתור התגלמות האימה, לא רלוונטיות, נעלמות." מועמר שבקושי הבין מילה המשיך לגסוס בדמו, הסתכל שמימה, ראה את הכוכבים נכבים אליו אחד אחרי השני. בראשו נזכר באימו, באטון שמצא לא מזמן, נזכר הוא באחיו קדיף שאותו כל הדרך הדריך והכי הכי חשב על אללה, ומי הוא האל והאם אפילו שהוא כל-כך השתדל יזכה הוא עדיין לקבל את הבתולות. אפילו ארבע , אולי רק שש. מחשבותיו פסקו, כי הדם מהמוח כבר ברח. ומועמר מת בתוך הקופסא.
״זו הטכנולוגיה הכי מושגת שיצא לי לראות!״ אמר אבי מומחה האבטחה הראשי. ״הנסיין אפילו לא שם לאילוסטרצית ההדמיה בה הוא נמצא״ המשיכה אותו פרופסור יעל והסתכלה על הלקוח קדיף בקריצה. קדיף אכן היה אחיו של מועמר, איש עסקים היה. רצה כבר לגמור עם הכיבוש אך הטרור הכה בליבו גלים כבדים עוד יותר ״אז הבית החכם, מכניס את הטפילים לתוך סרט איימתי. גאוני ותמים״ אמר וסיכם פה אחד. חתם על הצ׳יק ויצא מהחדר לקחת את גופתו המבותרת של אחיו.
