טנג'יר

טנג'יר

צבעי טנג'יר  העיר הגדולה

חקוקים ברוחי

מוטבעים בגופי הנחרך מחומה,

מרפסותיה התלויות עמוסות עציצי

אותו צמח נדיר ששמו פרח ממני

כשם שיוני הזנב הארוך ואפם הפחוס

בגווני גן עדן אבוד

פורחות מסביב לכיכר

המוצפת מין כחול אדמדם.

מדרכותיה גדושות  דוכני פירות

למאכל אדם ומאכל החיות כאחד

להקות כלבים משתלחות

בחתולי הרחוב שרק עכבר חולף

יוציאם מהשלווה שגזרו על עצמם,

ילדי העיר וריצתם הבלתי פוסקת,

מקבצי הנדבות העוורים

ועשן הנרגילות החובט לך בפנים.

את נשות העיר בעיניהן השחורות

אהבתי מכל

צעידתן המעכסת

עם ישבני הענק שלהן

כלואים בתוך לבוש משונה

ספק שמלה ספק מכנסים

אשתי אומרת, גלימות,

ראשן עטורים מטפחות בד

דומים למכסים שאינם מותאמים

לסירי הענק שלהם

שולחות בלי הרף ידיהן

לבדוק ולקשור מחדש

ששער הפחם שלהן חלילה ימרוד

ישתרבב אל מחוץ למותר

מבטן מתמקד בי לרגע

מסמן תשוקתן אל הזר

חוזר ושוקע למקום

שממנו יצא למסע הקצר

את  נשות טנג'יר אהבתי מכל

טעמן וריחן המשגע

כטעמו וריחו של הבשר הצלוי

והאורז המתובל  בתבלין הצהוב

הנמכר בחוצות

הוי,כמה ערב לחיקי ולחלומי הענוג.