בָּכִיתִי

מוקדש באהבה למי שלמדה אותי לבכות

בָּכִיתִי

הַשָּמַיִם הֶאֱדִימוּ בַּשְֹקִיעָה

כְּמוֹ תּוּת שֶנִסְחַט

וַעֲסִיסוֹ צָבַע אוֹתָם.

רָאִיתִי אֶת הַמֶּרְחַקִים

וְהֵם כְּחוּלִים כְּעֵין הַקְּטוֹרֶת

רָצִיתִי לְחַבְּקַם.

הַאוֹפֶק הִבְהִיק מִן הַאוֹר,

שֶרִיצֵד עַל פְּנֵי גּוּשִים

שֶל עָנָנִים שְׁחוֹרִים.

עוֹד מְעַט יָבְקִיעַ בָּרָק אֶת הַשָּמַיִם

וְהַרָעַם יִפְרוֹץ מִתוֹכַם וְיִתְגַּלְגֶּל.

בְּחֶרְדַּת קֹדֶש הִתְהַלָכְתִי

בֵּין הַמֵּתִים שֶכְּבַר מֶתוּ –

אֲבָל עֲדַיִן מִתְהַלְכִים הֵם כָּאן.

רָצִיתִי לִבְכּוֹת וְשָכַחְתִי אֵיךְ,

רָצִיתִי לִפְרוֹץ בִּבְכִי אֲמִתִּי

כַּזֶה שֶמָרְעִיד אֶת הַגּוּף,

יֵש לִי זִּיכָּרוֹן קָלוּש

כֵּיצַד זֶה מַרְגִּיש,

חִיפָּשְׂתִי מִישֶהוּ

שְיֶלָמֵד אוֹתִי.

הִיא נִגְשָה אֵלַי,

הֵנִיחָה יָד שֶל עָנָנִים עַל כְּתֵפִי

לֹא חַשְתִי בָּהּ –

וְחַשְתִי בָּהּ בְּכֹל מְאוֹדִּי,

הִיא הִשְׁאִירָה אֶת יָדָהּ שַם

לְתָמִיד.

הֵנָחְתִי נָפְשִי בְּיָדָהּ

כְּמוֹ פֶּרַח מְיוּבָּש בֵּין דַּפֵּי סֶפֶר.

יָרֵחַ אָדוֹם עַלָה וְנִתְלָה בַּשָּמַיִם

צִבְעֵי הַסְּתָיו הַיָּפִים

מִלְאוּ אֶת עֵינַי.

עוֹד מְעַט יָבוֹא הַחוֹרֶף, אָמְרָה

גֶּשֶם יֶרֶד.

דְּמַעוּת יָרְדוּ מְעֵינַי

בָּכִיתִי –

הִיא לִמְדָה אוֹתִי לִבְכֻוּת.