כיפורים

ועלה לו השחר, שקעה השמש, ונכנס יום כיפורים. חלחל לחדרי דרך חלון ששכחתי לסגור, מאיר באורו החלול של הירח את חטאי הישנים, מכורבלים זה בחברת זה על מיטה שלא השכלתי לסדר.
שנים נתתי להם לישון שם. חבוקים זה בחברת זה, גידלו אחד את השני ולא נתתי בהם מחשבה. אחדים עוד יכולתי לזהות. אלו אשר חטאתי לך בכל ערב, וביקשתי סליחתך ביום המחר. אחדים ישנו מכבר זמן רב וכורי עכביש כיסו אותם ללא הכר.
גדולים וקטנים כאור הכוכבים שבשמי חלוני. ניערתי את סדיני לאור הירח, כיצד יהיה לי מקום לישון עם כולם במיטתי? אך ככל שניסיתי לרגשם, ישנו שם ולא התכוונו ללכת.
השארתי אותם בחדרי והלכתי לישון בסלון, מתחמקת מהאור החלש של יום הכיפור.
שדים ישנים, ראיתי אותם, הלכתי לישון.
בבוקר אספתי כוחי מעט, ביקשתי לרפא עצמי מאותם חטאים. אחד אחד עברתי, לבקש סליחתם שהגיע להם מזה שנים. בחדר אחד ישבתי עם כל חטאי, והחדר כמו היה ריק ביננו. איש מלבדך לא לנותר לי לבקש סליחתו. ראיתי אותך דרך דמעותי וביקשתי את מחילתך, זו שאינה מגיעה לי. ואתה הענקת לי אותה באהבה. שקעה השמש, והשחר עלה. יום הכיפורים עבר לו. הבטתי בך בעייני הגדולו, וחטאתי לך בפעם הראשונה.