טריו-מחושך לאור (יקי דסא, נורית ליברמן, ואני)

טריו – מחושך לאור

(ג)

בסבך היער האפל מהלכת

קרן שמש אינה חודרת

מבעד – לענפי המחר המנקבים בהונות

ואני צוללת אל תהומות.

(י)

ושם בצלילות התהומות,

החיים מחפשים אחיזות מנחמות

וממשיך בין האצות הירוקות ללכת

ומעלי המים כבר עומדים בשלכת.

(נ)

דממה במצולות– כמו גווע ומת הכל

ברק חלף לאורך רקיע אפל וכחול

זועק את האור שכבה

יד אוהבת אחזה בי – נפילתי נעצרה

(ג)

חשוך וקר שם בבור השחור

אך מבעד לאופק מתגלה ניצוץ של אור

כאותם השלגים המפשירים בפסגות

עת אביב, וחמה, וניחוח פריחות.

(י)

ואני מושיט ידי אל הפריחות,

נאחז בכל מעודי בניחוחות

מריח את החושך הקר מרחוק

ויודע, גם הוא לא יוכל את היותי למחוק

(נ)

דממה לבנה בשמי זהב צחים

באוויר סנוניות נישאות כחצים

ביקשתי לעוף כיונה שלוחה