דרכי הגורל מאת תמנע קורץ

דרכי הגורל.                                                   מאת תמנע קורץ.

לפעמים הדברים קורים

גם בלי שארצה,

כי כך הן דרכי הגורל.

אך יש פעמים והן מעטות

שלא היה צריך לקרות,

אם בכלל.

ואתם מסתכלים עליי

ושופטים אותי כראות עיניכם,

אך לרוב זה רק לפי מה שנוח לכם.

כי אתם הגולם ואני הפרפר.

אתם תישארו יבשים וריקים

ואילו אני אעוף לי רחוק למחר.

יש בי כוח שלכם אותו אין,

להמשיך לגדול ולפרוח.

ויש בידי את הסוד הגדול,

לדעת לאהוב ולסלוח.

אך אני רק אחת

וכמוני יש רק כמה פרפרים

ולכן תמיד תנסו, אך לשווא,

להשיב אותנו לתוך הגלמים.

כמו כל פרפר,

גם אני טעמתי משיכרונו של האור.

ופעם אחרי פעם

אשוב אליו כקבצן שיכור.

לרגע נח, מקופל בעצמי,

כנפיי כוח אוגרות.

ובשנייה הבאה, עף בעוצמה

ונשרף באור נגוהות.

חרש אפול, בלי קול, בלי איוושה,

למטה הרחק מהאור.

ותפילה קטנה באוזני נלחשה

ונשמעה נגינה של כינור.

והצליל הוא נוגה וצלול

והתו מתמשך ללא סוף,

ותיקחני הרוח ותישאני איתה,

עד אבואה אל חוף.

והים מלחך את החול בעצבות

ומלח נושק לגרגר.

ושפל יבוא ואחר כך גאות

והחול לעולם ישאר.

שמה אשכב, עד ירח יצא

ויקח אותי בנשיקה.

ואתם רק תנודו ראשכם בתשובה,

הפרפר מן הגולם יצא!