סיפורים
קווים לדמותנו
רגעים בחיים #1
טוב זה בטח סתם עוד יום כזה היא אמרה, ואני אמרתי כן. זה עוד יום כזה. נכנסנו למיטה והסתובבתי לצד שאני אוהב. הרגשתי שהיא מסתכלת בי בהנחה כזאת של מה יהיה איתו. מתי הוא יפסיק לחשוב כל כך הרבה. זה גרם לי להתעצבן קצת מבפנים ולהרגיש חם מידי בבטן, ואז בכתפיים. הזזתי ממני את השמיכה והיא שאלה אם הכל בסדר. שיקרתי ואמרתי לה שכן שזה סתם עוד יום כזה. היא כבר לא מאמינה לי. היא הולכת לישון כבר כמה לילות בלי שהיא מאמינה לי. היא יודעת שאין מה להסתבך עם כל הנפש הלא מכוונת הזאת, אני יכול להבין אותה זה קשה. והסדינים כל לילה יוצאים החוצה כי הגומי כבר ישן והמזרון כל כך נח רק שאתה צריך לקום מוקדם והוא קשה כמו אבן כשאתה משווע לשינה מתוקה.
בבוקר שמעתי אותה מכינה אוכל, מערבבת טחינה וחותכת סלט, מרתיחה מים ועוברים חיים שלמים במטבח. אני קם ללימודים וכל האש של אתמול בלילה מתהפכת ברצינות שרק האור של השמש יכול להביא. אני פותח את הדלת של החדר והיא יושבת במטבח בתחתונים מסתכלת עליי וזורקת לי שאלך כבר למקלחת כי אני מאחר להרצאה. כשאני יוצא מהמקלחת היא כבר סיימה לאכול. אני מסתכל עליה מסדרת את השיש, היא ממלא סוכר במתקן סוכר, פותחת את הכלי של הקפה, מריחה אותו וסוגרת. אני מופיע מולה כבר לבוש ומוכן לצאת. אני ממהר ואני מרגיש צורך לתת לה תשומת לב לפני שאני הולך. אני מתקרב אליה והיא מזמזמת לעצמה את השיר של איינשטיין על הגוזלים. אני מחבק אותה לשלום והיא אדישה. לפני שאני ניתק מהחיבוק היא נותנת לי נשיקה רפה על הצואר ולוחשת תהנה. גם את יקירה. גם את.
רגעים בחיים #2
אנחנו יושבים שיכורים לגמרי בדירה, היא הביאה חצי בקבוק וויסקי מהעבודה. אני ניגש למזוג לעצמי עוד כוס והיא אומרת לי שאם אני אהיה שיכור מידי לסקס היא תהרוג אותי. אני מסתכל עליה ועושה פרצוף של "את מאיימת עליי?" ומוזג עוד כוס. היא שואלת למה אני תמיד מגזים ואני עונה לה שזה לא אני בכלל. זה הכיסא הזה מעץ שלקחנו מההורים שלי וכל הילדות שלי ישבתי עליו כשציירתי פרצופים עם קטשופ בארוחות צהריים, זה השיש שנקי מידי ויש רק מקום אחד שמצטבר בו מים, זה העיר הזאת, זה הבלינג-בלינג של הרכבת הקלה, זה הפאקינג מגנטים על המקרר שאספנו מחתונות של חברים. היא שותקת אחרי הנאום שלי ואני מתיישב. מה יהיה היא שואלת ברצינות. אני מניח את הכוס, ולוקח לה את היד. אנחנו הולכים לישון והיא נצמדת אליי קרוב לבדוק אם נשכב היום. זה לא האלכוהול, וזה לא אני, חושב לעצמי בראש. הראש שלי מסתובב אבל זה לא זה, המחשבות מתרוצצות והתקרה גבוהה. זה היה אמור להיות כיף היא אומרת ומסתובבת על הגב. עוד נשימה אחת קטנה מהצוואר שלה ואני נרדם. בבוקר אני מתעורר וכל המיטה נראת לי כמו עירבוב של עירום ושמיכה. כאב ראש. הכוס על השולחן והמגנטים על המקרר.
|
