יום שוק

יום שוק

ילדה קטנה

יד ביד עם אמהּ

התהלכה שם בשוק.

שמלה קצת גדולה קנתה לה האם

על המקח עמדה,

הילדה השפילה מבט

ילדים יש בבית, אמר המוכר

גם לי ילדה יש, אמרה האם

והוסיפה מהמחיר להוריד

ובקשה גם בובה להוסיף לבתה.

השפיל את עיניו,

מבין הבובות הפזורות על מדרכת

בחר בובה שידה האחת חסרה

שמלתה קרועה...

והאם עדיין על המקח עמדה.

תלשה הילדה את ידה מידה של האם

ופניה אדמו מבושה.

אשה צעירה

בסמטאות השוק צעדה

קופסה נאה ראתה

זכרון ישן עלה בה סומק עלה בלחייה

את המחיר הנקוב במלואו שלמה

האם זה אותו השוק? שאלה

הקשיבי ואספר לך סיפורו של השוק,

אמרתי לה.

אלו אותם האנשים,

אולי לא בדיוק

אבל כמעט,

אותו הברט אותו החיוך

והיד המזמינה לראות מחרוזת

סרויס שנשכח

או שׂמלה לבת.

מוכר קשיש שבחיוכו מבליחה שן זהב

מזמין לקנות בובה שאבדה את עינה.

והארנק המאובק - זה אותו הארנק

שראית כשהיית ילדה,

רק האודם יָבַש

אבל עדיין אפשר

להוסיף איתו חיים לשפתיים,

שקמטים הצטברו סביבן

ועדיין הן כמהות לנשיקה.

הפטפון הישן עוד מסתובב

התקליטים השרוטים משמיעים

שירים ישנים

ונגן העוּד שם בפינת הרחוב

פורט על מיתריו

את אותם השירים של אז,

או אולי אלו שירים של עכשיו

אבל למי איכפת.

רק הפשפשים אולי אחרים

כי חייו של פשפש קצרים.