הציפור הקטנה שבלב
מאת: אלי פרץ סיפורים, שירים, ומאמרים (מרץ 2021)
"בחצות הליל עת שט לו סהר מלא בשמים זרועי כוכבים, עטף יאקו את ראשו בעבאיה שחורה המכסה את כל ראשו ופניו, ורק חרך צר החושף את שתי עיניו. על גופו עטה גלימה, שחורה אף היא, אחוזה באבנט למותניו ושברייה תקועה באבנטו. הוסיף לציודו חבל ארוך שבקצהו מעין וו, ניגש לאורווה אכף את סוסו ובדהירה קלה הגיע אל מתחת לחלונה של שרבאת. מחלונה הגיחו קרני אור עמומים מעששית. הניף את החבל ובתנופה מעגלית הטיל את החבל לעבר החלון וכשהוו נאחז באדן החלון - החל מטפס. כשהגיע אל חלון חדרה, החליק פנימה על גחונו בתנועה של נחש ונשכב שניות מספר על הרצפה מקשיב לשקט שמסביב. רחש קל נשמע מימינו, ללא תנועה הציץ לכיוון הקולות והבחין בדמותה של שרבאת מצטנפת בפינת החדר..." כמו סיפור הלקוח מסיפורי אלף לילה ולילה הוא הסיפור הקסום והרומנטי הזה. סיפור על אהבה בלתי אפשרית, בין יאקו שיעשה הכול למען האהבה לבין שרבאת הצעירה ממנו בשנים רבות. כך, בהילה של קסם, עוטף אלי פרץ את סיפוריו ואת שירתו; ואנו כקוראים נסחפים אל מחוזות שלא הכרנו, מבקשים להציץ אל נפש האדם והווייתו. נחשפים אל הכמיהות, הפחדים, וגם אל הצדדים האפלים. שירה ופרוזה כרוכים יחדיו בספר זה כשחוט שני מחבר ומקשר בין כולם והוא: האדם!
אלו הן מילותיו הייחודיות של הסופר והמשורר אלי פרץ, הנשזרות להן לכדי זר ססגוני. דרכן נשקפת בבואתו של הכותב בנהר הצלול של יצירותיו. סופר, משורר, איש הגות, וחד-רואי. את השראתו מקבל פרץ מן הסובב אותו: ידיעה שקרא בעיתון, אנשים אותם הוא פוגש, מחשבות הפוגשות אותו. בעת קריאת יצירותיו נפעם הקורא מהאדם שהוא, מהכותב שהוא: כזה הפורט על נימי הרגש כפגניני המנגן על הסטרדיבריוס שלו. כשנחה המוזה על כתפו של אלי פרץ היא מוציאה תחת ידו יצירות מופת, פנינים של ממש המבקשות להשתלב במחרוזת על צווארה של אישה יפה. ופניני המילים הללו, כמו ביקשו מעצמן להתאגד לכדי ספר. כזה המשקף את יכולותיו היצירתיות כולן, בין אם זה בפרוזה, שירה, או הגות. הספר הזה נובע כלבה רותחת מתוך מוחו הקודח בין אם הוא בודה סיפור, בין אם שירה לירית פורצת מדם לבו. גם כשהוא כותב כמעט את כל האמת על אנשים אהובים עליו במיוחד, או משקף את הלך הרוחות במדינה. לעתים בביקורתיות חדה כתער, לפעמים בהומור המעלה חיוך על השפתיים. ספר שלא תרצו להניח מהיד. |