סיפורים

זרמים

המים זורמים, מציפים את גופך ברכות ובדקירות קלות. זרם חם מורגש ומאיים לשרוף את נשמתך,צמרמורת. אתה יושב באותה מקלחת מוכרת בעוד המים זורמים לכיוון פתח הביוב, זורמים בכיוון השעון לאט-לאט כאילו הכול עומד מלכת. אתה שומע, טפטוף קל שגורם לך לתמכר למוזיקה הנהדרת, יושב במקלחת מזמזם לך שיר שנתקע מאתמול ומתאמלל על חייך הקשים. המשכורת בת ארבעת האפסים שלא הגיעה בזמן כמה חייך לא שווים ומצטער על שלא קנית את אותו ג'ינס שראית בחנות.

מנגד עומד מישהו ליד מיטה שמכוסת בסדין דק מטר על מטר. מנסה להתכסות אך לכל אזור שתמשוך מקום אחר יהיה חשוף. אתה שואל את עצמך: באיזו פוזה לישון היום ככה שהסמיכה תוכל לחסות את כולי? בפוזת עובר כשכולך מקובץ או שכדאי לנסות לחפש עבודה שוב כדי שסוף סוף תוכל להפטר מהחיים האלה. אתה חיי מלחם יבש שנקנה לפני שבועיים במרכול השכונתי לבין חתיכת גבינה שומנית שאמורה להשביע אותך ואיכשהו, לשמור על חום הגוף. אתה חיי באותו בית ישן בקצה הרחוב ומולך קירות ריקים ,כמו חייך, מקושטים בקורי עכביש שנטוו לפני דקות אחדות ושואל את עצמך האם לחיות עוד יום בתוך אותו חדר ריק או שאולי צריך לעשות משהו כדאי שהמצב העגום יעבור ולהתחנן לכסף, רק בשביל להסתדר אפילו לשבוע אחד, כדאי שיהיה לך זמן לשנות משהו .

 

מנגד שוכב לו אדם לבוש בסחבות ישנות שכבר נדבקות לגוף מרוב לבישה מרובה, סחבות שלקחת משכניך המת. מתכסה לך בחתיכת קרטון חצי מטר על חצי מטר שבקושי מתלבש לך על הרגליים. שערך מתבדר ברוח ומתקרזל כתוצאה מחוסר שטיפה.

כשאתה מעביר את היד על שערך אתה חש כאילו קליפת גרעין נתקעה לך בשער ופתאום עוד אחד מאיים למצוא את דרכו וברקע נשמע צחוק אכזרי. אתה שוכב במיטת קרטון מאולתרת ומבין שהגיע יום חדש וזוכר שזה לא חלום ,שזה החיים האמיתיים שהכתבת לעצמך. אתה יושב שם עם קופסת שימורים ריקה שמצאת לפני שבוע בפח בשכונתי ותוך כדאי נענוע קל אתה שומע רכש קל של חיכוך ברזל בברזל ומבין שזה בעצם הפקק של פחית הקולה שכנראה זרקו לך "בטעות" פנימה. אתה מוצא ליד מקום מושבך\משכבך (מה זה כבר משנה), פחית שתייה שנשארה לגימה קצרה שהתגעגעת אליה כל כך. פחית המונחת על הרצפה שאתה שוכב עלייה ומעביר בה את יומך האחרון שעוד עולה בך המחשבה שמחר יבוא יום חדש ותזרח השמש ויציעו לך אולי עבודה (חלום רחוק שנראה כל כך משמעותי כרגע) ובאישון לילה אתה מרגיש את דפיקת ליבך האחרונה והנשימה נעתקת עד עכשיו הן היו כל כך סמליות בעינך, רגע שנשכח . בבהלה אתה מחזיק בגרונך ומשתנק, אתה פותח עניים וחש שנשמתך מאיימת לברוח. הדבר היחיד שעד כה אצליח להחזיק לזמן רב, גווע.

תגובות