בצעירותה--מוקדש לאמי זל

מביטה היא בידיה המתקמטות
נראות בעיניה כעלים קמלים
רבדים רבדים של שנים
כקלף בצבע השנהב
כעלים אשר עומדים לנשור
מסמנים את הימים שחלפו ואינם

מביטה בקמטוטים החדשים לצידי עיניה
מסמלים את קווי החיים
את החיוכים והדמעות
מביטה לצידי שפתותיה על הסימנים
שהותירו האכזבות והמכאוב
מהרהרת ברגעים של אותם ימים
כשהייתה צעירה ולא היתה זקוקה לאיש
שאהבה כמו השמש המטלפת כמו קרן חולפת
ימים אלה חלפו להם הותירו את אותותיהם..

חושבת על אהבות שהותירו בה כה הרבה
חושבת כי יעלמו ברגע בו תמות תעלם
לא יוותר דבר מאחור לרמז עליהן
לעיתים אומרת בי ביי לעצמה
לא רוצה לחשוב על מה שהיה,
לעיתים רוצה לשרוד למרות מכאוביה
מחפשת ביטחון וחום למרות גילה.
אהבה עוטפת שתחמם את חדרי לבבה.

מסרבת להפרד מהעלומים שעדיין איתה ,
ברוחה הצעירה למרות כל מה שעברה.
מייחלת להזיז את מחוגי שעון לחוות -רגעים
שאינם עוד , רגעים שלא הסכילה לנצור
שנתנה להם לחלוף להעלם...

ומלחשת לעצמה == כשהייתי צעירה הייתי כה תמה
חשבתי כי החיים הם גן וורדים או אגדה
מביטה לתוך עצמה עמוק עמוק במחשבות
אומרת היי עצמי מה עוללתי לי...

ומחלייטה כי אולי עליה לשנות
לנסות להחיות את הרגעים , להשיל את העלים בשלכת אדומה.
להניח קרם טוב על הידיים ועל הפנים,
ללבוש שמלה שלגופה תחמיא.
לאפר את עיניה בעדינות כאותם ימים,
ולחפש לעצמה מזור לפצעים..
הבנה ואהבה שכה חסרה .
רגעים שזורים באור יהלומים
אושר של רגעים קסומים.
גם במחיר של שינוי כל אורח החיים..
ולנסות
להצמיח לעצמה רגעים ...של אושר...