סיפורים

אולי

הימים, ימי אביב. פריחה בכל, שדות בוהקים מטיפות אחרונות של מלקוש, קרני שמש חמימות מפזזות בחצר, כאילו אין מחר. היא כבר מרקה הכל, ניקתה בכל פינה, החליפה, שטפה, שפשפה, קרצפה, בישלה, אפתה, טרחה, הכשירה כלים, רק לבבה מאן להכשיר עצמו לאביב שבחוץ. פניה חתומות, ואין אושר בפריחה שסביבה. אולי, היא חשבה, אולי בשנה הבאה יחזור האושר, תשוב השמחה אל הלב. אולי.

תגובות