***

בָּכִיתִי.

אִישָׁהּ רַכָּה נָשְׁקָה לִי עַל מֵצַח,

וְהַלַּיְלָה כֻּלּוֹ נֵעוֹר לְחָיַיִם.

הִנֵּה הִתְיַפַּחְתִּי כְּחַזָּן בִּשְׁעַת טֶקֶס,

וְדִמִּיתִי לִשְׁמֹעַ בַּחֹשֶׁךְ שִׁירִים.

 

הַחֲצוֹצְרוֹת נִגְּנוּ בְּלוּז.

לַחוֹת וּפְשׁוּטוֹת הָיוּ מִלּוֹתֵינוּ,

קֶסֶם תָּמִים זָרַם נוּגֶה כְּמַנְגִּינָה.

כִּבְנֵי מֵרוֹן שתוּים פִּזֵּזוּ יָדֵינוּ –

וְהַיִנּוֹ רוּחַ וְאֵשׁ וּשְׁתִיקָה ...