חושים

29/12/2005 15:29 | גלי צבי-ויס
ריחות מדבר נושאות אלי ריח גוף – גופך שלך.
בין סלעי הצבע טורף אותי הטבע אל מלתעות-דממה.
עמודון הוריקן קטנטן – עלעול כאן בעגה, שב, גם נשב אל דוק עיני, נושף אותות-האהבה.
כנחש ארסי נכרך על סלע מסנן שמך מבעד ללשונו הפתלתלה.
קולות מדבר.
מילים שבשתיקה.
שבבי דמותך מבליחים מבעד לערפילי-השכחה נוצרים בלשוני את מליחות-גופך.
את מגע ידך המחטבת קימורים,
יוצאת במחול מדבר אוורירית צהבהבה נושאת אלי את הבל-נשמתך צרורה בשק הלך המדבר הקדמוני.
רחשי מדבר.
מילה שנבלעה.