דָּבַר חֲגִיגִי

דָּבָר חֲגִיגִי קוֹרֶה בִּי מִדֵּי בֹּקֶר

כְּשֶׁאֲנִי שׁוֹתֶה אֶת כּוֹס הַקָּפֶה שֶׁלִּי וּמְהַרְהֵר

בַּחֹסֶר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל קִימָה

בַּבֹּקֶר לְבַד, בְּלִי אַהֲבָה,

עִם  חָכְמַת זְקָנִים קָשָׁה וּמְפֻקַּחַת,

וְהָרָעָב לְחַיִּים שֶׁאֵינֶנּוּ מֵנִיחַ -

לִשְׁתִיקַת הַכְּתָלִים וּצְפִיפוּת הָאוֹתִיּוֹת בַּמַּחְבֶּרֶת,

לִגְבֹּר עַל זֶה הַחֶסֶד הַמֻּפְלָא

שֶׁל עוֹד יוֹם חָדָשׁ.